עפ"ת 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל, המ"ש 8964-11-15

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופט גיל קרזבום) שניתנה ביום 7.12.15 בתיק המ"ש 8964-11-15 (להלן: "בימ"ש קמא" ו- "ההחלטה" בהתאמה), במסגרתה דחה בימ"ש קמא את בקשת המערערת להארכת המועד להישפט בגין דו"ח תנועה ששולם.

רקע והחלטת בימ"ש קמא

1.ביום 30.11.2011 נרשם לחובת המערערת דו"ח שמספרו 1500182040, בגין עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 לאחר שרכבה צולם בעת אי עצירה וציות לרמזור (להלן: "הדו"ח").המערערת שילמה את הדו"ח ביום 31.3.2012.

2.ביום 24.11.2015 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להישפט בגין הדו"ח וטענה כי העבירה בוצעה על יד בנה, מר פליקס קויפמן ולא על ידה. המערערת טענה כי שילמה את הדו"ח על מנת לעזור לבנה שהיה אז חייל סדיר, כי לא ידעה שבצד העבירה ישנן נקודות שנצברות על שמה וכי באותה העת, התמודדה המערערת, ילידת רוסיה, עם קשיי התאקלמות רבים והייתה חסרת הבנה בסיסית באשר להשלכות תשלום הדו"ח ללא הסבתו. בהיוודע הדבר לבנה, גער בה האחרון על ששילמה את הדו"ח והודיע כי יפעל להסבתו ומאז סברה, כי הדו"ח הוסב. רק במועד קבלת מסמך פירוט נקודות מטעם משרד הרישוי, הבינה המערערת כי הנושא לא טופל על ידי בנה וכי רישיון הנהיגה שלה עתיד להישלל בשל כך.

3.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בדו"ח ששולם מלפני למעלה מ-3 שנים ולכן מדובר בהרשעה חלוטה ויש לדחות את הבקשה על הסף.

בהחלטה מיום 7.12.15, היא ההחלטה נשוא הערעור, הורה בימ"ש קמא על דחיית הבקשה וקבע:

"לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה.

המבקשת היא זו ששילמה את הדו"ח לאחר שידעה באיזו עבירה מדובר ומועד ביצועה. מששולם הקנס על ידי המבקשת, יש לראותה כמי שהודתה בביצוע העבירה, הורשעה, נגזר דינה והרשעתה הפכה לחלוטה – ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ.ישראל – מחוזי ירושלים.

יודגש, כי המבקשת שילמה את הדו"ח כבר בתחילת שנת 2012 . מדובר בשיהוי ארוך ביותר של מספר שנים ואין בעובדה שרק עתה נוכחה לדעת (כפי גרסתה) כי מדובר בעבירה הנושאת בצידה נקודות חובה, כדי להצדיק את השיהוי הארוך כל כך שבהגשת הבקשה.