עפ"ת 20999-10-15 שנאן סלמאן נ' מדינת ישראל

1.זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בצפת שניתן במסגרת תיק 296-01-15, לפיו - הורשע המבקש בהעדר התייצבות מטעמו .

מכוח גזר הדין, חויב המבקש בתשלום קנס בסך של 1,500 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו.

2.הבקשה המונחת על שולחני להארכת מועד להגשת ערעור, נושאת תאריך 13.10.15, קרי, זו הוגשה בחלוף שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין. לבקשה צורף גם העתק הודעת הערעור.

נימוקי הבקשה

3.נגד המבקש הוגש כתב האישום המייחס לו ביצוע עבירה של נהיגה בשולי הכביש, עבירה לפי תקנה 33(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1965. המבקש כפר בביצוע העבירה המיוחסת לו וביקש לתת לו את יומו בבית-המשפט. לאחר דחיות, התיק נקבע להוכחות ליום 14.07.15, ובהעדר התייצבות מצד המבקש או בא כוחו, ניתן פסק דין בהעדרו.

4.לטענת המבקש, פסק הדין מעולם לא נשלח אליו. ניסיונותיו לברר את גורל הדיון שהיה קבוע להוכחות ליום 14.07.15 מול משרד עו"ד שנאן, אשר ייצג אותו אז, לא הניבו פרי ורק בתחילת חודש ספטמבר נמסר לו, כי אכן פסק הדין התקבל ונשלח אליו עותק ממנו (סעיף 6 לבקשה להארכת מועד).

5.המבקש פירט בהרחבה, את השתלשלות ההליכים בפני בית משפט קמא ואת הבקשות לדחיית מועדי דיון אשר הוגשו, לצד החלטות בית המשפט אשר ניתנו בקשר לאותן בקשות. כאן המקום לציין, כי אין בפי המבקש טענה בדבר אי ידיעת מועדי הדיון. הוא ידע על המועדים שנקבעו. אולם, הוא הגיש בקשות דחיה – יותר מבקשה אחת - בקשר לאותו מועד דיון.

6.לדידו של המבקש, דחיית הבקשה לדחיית מועד הדיון גרמה לו נזק רב ופגעה בזכותו להביא את טענותיו בצורה ראויה. עוד טען, כי סיכויי ההצלחה שלו בתיק הם מעל לסבירים והוא דבק בטענתו, כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מכאן, בקשתו להארכת מועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.

התגובה לבקשה

7.הבקשה להארכת מועד הועברה לתגובת המשיבה, וזו התנגדה בתוקף לאותה בקשה, מהנימוקים המפורטים בגוף התגובה.

בקצירת האומר, נטען כי, המבקש ידע, ועל כך אין מחלוקת, את דבר מועד הדיון; על אף זאת לא טרח לבדוק מה עלה בגורל ההליך, הגם שידע כי בית המשפט דחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון. לבקשה לא צורף תצהירו של עורך הדין הקודם אשר ייצג אותו וכל הטענות נטענו ללא אסמכתא. ועוד; נטען, כי התנהלותו של המבקש מצביעה על זלזול במועדים ומהווה נטל נוסף על בית המשפט ועל התביעה ואם ניתן לסבור כי ניתן לפתור זאת בהטלת הוצאות, הרי שמדובר בתיק בו המבקש נדון לקנס כספי בלבד כך, שנזקו יחסית הנו קטן. מכאן, אין מקום להיעתר לבקשה.