ה' נ' מדינת ישראל

1.בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' הש' רז) מיום 10.10.16, בפ"ל 3693-07-14, לפיו לאחר שהורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות, הושתו עליו העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך הפעלה בחופף של מאסר על תנאי למשך 6 חודשים שהוטל עליו בתיק 3041-06-13.

4 שנות פסילה בפועל.

8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים אם יבצע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים.

6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

התחייבות בסך 10,000 ₪ למשך שנתיים שלא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים.

2.על פי כתב האישום, ביום 8.3.14 בשעה 07:00, נהג המערער ברכב פרטי בלוד בשכונת פרדס שניר. באותן נסיבות נהג כשהוא שיכור, בכך שבבדיקת שתן שנלקחה ממנו נמצאו ממצאים המעידים על שימוש בסם מסוכן מסוג הרואין.

3.מטיעוני המערער עולה כי בתיק ניתנה חוות ממונה על עבודות השירות לפיה אין מעסיק שמוכן להעסיקו נוכח מצבו הרפואי.

בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה כי החלטת הממונה הנ"ל לא נבעה מחוסר רצונו לבצע עבודות שירות אלא עקב מצבו הרפואי.

בימ"ש קמא לא ייחס משקל למצבו הרפואי הקשה של המערער שהחמיר במיוחד בתקופה שלאחר מועד ביצוע העבירה, החמרה קשה שהפכה אותו לשבר כלי.

ההתדרדרות הבריאותית החלה בשנת 2015, כאשר סבל מסיבוכים של הפטיטיס סי, אירוע מוחי, אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות, עליית משקל בתוך חודש של 25 ק"ג כתוצאה מהצטברות גדולה של נוזלים בגופו.

כך, המערער כיום הינו צל צילו של האדם שהיה בעת ביצוע העבירה לפני למעלה משנתיים וחצי.

המערער הפסיק לעבוד כנהג משאית וחזר לגור אצל אימו, וכל ימיו מוקדשים לטיפול במצבו הרפואי על כל הנובע מכך.

אף בתסקיר שהתקבל בעניינו צוין כי המצב הרפואי הקשה בו נתון מפחית את הסיכון הנשקף ממנו, שכן עיקר כוחותיו מושקעים בטיפול הרפואי שהיווה גורם ממתן של התמכרותו ודפוסיו הבעייתיים.