עפ"ת 18786-07-15 חזי אורית נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על הרשעת המערערת בתיק תעבורה 2324-09-14 כבוד השופטת מגי כהן, בעבירה לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום ביום 30.10.13 בשעה 13:42 נהגה המערערת ברכב מספר 2781410 (להלן: "הרכב") בכביש המוביל מאריאל לישוב רחלים, ועברה משמאל לקו הפרדה רצוף המסומן על הכביש, כאשר בצידו הימני לא נמצא קו מקוטע.

המערערת כפרה בעובדות כתב האישום, נשמעו ראיות בתיק, בסיום שמיעת הראיות, הורשעה המערערת והעונש אותו גזר בית משפט, קנס בסך 800 ₪,פסילה על תנאי של חודש למשך שנה שלא תעבור אותה עבירה בגינה הורשעה או, אחת העבירות המנויות בתוספת הראשונה או, בתוספת השניה לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 ותורשע בגינה.

מכאן הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור נטען על ידי ב"כ המערערת:

בית משפט קמא טעה משנתן אמון בעדות עד התביעה היחיד, על אף התהיות שעלו מעדותו.

לא הוכח ביצוע העבירה כנדרש בדין הפלילי.

בית משפט קמא לא נתן משקל להימנעות המאשימה מהבאת עדותה של החיילת (שוטרת שח"מ) שהתוותה לעד התביעה בניידת ונכחה באירוע.

טעה בית משפט שלא קיבל בקשת המערערת לביטול פסק הדין, עקב הראיות החותכות שהובאו בה, בעיקר להעדר קו הפרדה רצוף במיקום שמסר עד התביעה.

טעה בית משפט קמא, שלא הבין כי עד התביעה היחיד, הוא האשם באירוע עצמו, בכך שסטה ממסלולו בניגוד לתקנה 41 לת"ת.

בית משפט הזהיר עצמו בהכרעת הדין כנדרש משבחר לקבל עדות יחידה, אך,לא נתן משקל ראוי להחלשת עדות יחידה זו, שהיתה בעייתית ובלתי סבירה נוכח האירוע וגימת "כמעט תאונה" על ידי עד התביעה.

בית משפט לא הבין כי כל "חטאה" של המערערת היה, להימנע מתאונה שהיתה צפויה עקב הפרת סעיף 41 לת"ת.

לעוררת עבר נקי על פני וותק נהיגה מאז שנת 1993.

נימוקי המשיבה:

יש לדחות הערעור.

לאחר מתן פסק הדין, הגישה המערערת ראיה חדשה, שלא נטענה בערכאה הדיונית ואינה עומדת בתנאי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.