עפ"ת 16646-11-14 עזיזה נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט תעבורה מרכז, בתיק פל"א 430-12-13 כבוד השופטת מגי כהן.

המערער הורשע על פי הודעתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף , סעיף 10(א)לפקודה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל 1970.

העונש שגשר בית משפט קמא :

מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים, הפעלת מאסר על תנאי בן 8 חודשים מתיק 2071-12-11 לריצוי באופן חופף,

מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים,

פסילה בפועל לתקופה של 24 חןדשים,

פסילה על תנאי בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

ומכאן הערעור שלפני לענין חומרת העונש.

בנימוקי הערעור מציין בא כח המערער:

1. בית משפט טעה משגזר הדין טרם התקבל תסקיר שרות מבחן.

2. הפניית המערער לשרות המבחן נבעה מהסכמת הצדדים.

3.בית המשפט טעה משהשית על המערער תקופת מאסר ארוכה ביותר מבלי ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער. זאת ועוד, טעה בית משפט משלא הורה על הארכת מאסר על תנאי.

4. העונש נגזר אינו בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

5. המערער לא התייצב אצל שרות המבחן ביום 28.4.14, גם לא ביום 12.5.14 , בשל נסיבות שונות,

שרות המבחן סירב לזמן המערער פעם נוספת. בין היתר המערער היה טרוד בכלכלת ביתו, תוך מודעות לאפשרות ריצוי מאסר ובכך תמנע ממנו אפשרות הדאגה לפרנסת ביתו.

6. בית משפט לא נתן משקל לתקופת היות המערער במעצר בית במשך 10 חודשים, ויש לכל הפחות לראות במחצית התקופה כמעצר ממש, וזאת בשל נסיבותיו האישיות הקשות ביותר.

7. במסגרת הדיון בערעור, ביקש בא כח המערער להחזיר התיק לבית משפט קמא, על מנת שישלח המערער לקבלת תסקיר.