עפ"ת 16559-08-15 מדינת ישראל נ' חאמד

1.לפניי ערעור המדינה על גזר הדין מיום 10.6.15 (להלן: "גזר הדין") ,שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה בתיק פ"ל 356-10-14 ע"י כב' השופט אהוד קפלן (להלן: "בית משפט קמא"). המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש],תשכ"א-1961(להלן: "פקודת התעבורה"),בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל -1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי") ובעבירה של נהיגה ברכב, כשתוקף רישיון הרכב פקע, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה. כמו כן, הודה המשיב בעובדות כתבי אישום בשני תיקים נוספים, שצורפו לתיק הנ"ל והורשע בדין בגינם; האחד- תיק פ"ל 3500-02-14 , שעניינו- עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי; השני- תיק פ"ל 4580-11-13, שעניינו- עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

גזר הדין

2.בית משפט קמא השית על המשיב בגזר הדין את העונשים, כדלקמן: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים , לבל יעבור המשיב עבירה של נהיגה בפסילה או ללא רישיון נהיגה ויורשע בה, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנה וכן פסילה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, זאת לבל יעבור המשיב עבירה של נהיגה בפסילה או ללא רישיון נהיגה.

3.במסגרת גזר הדין ציין בית משפט קמא את העבירות בהן הורשע המשיב, תוך שהטעים כי המדובר בעבירות שפוגעות בסדר הציבורי וקבע, כי מתחם הענישה לגבי כל אחד מהאירועים נע בין חודש מאסר בפועל בעבודות שירות לשנת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

4.בית משפט קמא ציין, כי בנידון דידן מדובר בשלושה אירועים, אך סבר, כי גם לפי מתחם הענישה המקובל, ניתן להטיל על המשיב מאסר שירוצה בעבודות שירות. בנקודה זו ציין בית משפט קמא, כי המשיב נשלח לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה, כי המשיב נמצא בעיצומו של הליך טיפולי ממושך שבו הוא לוקח חלק זמן רב, ולפיכך, שירות המבחן המליץ בתסקירו להשית על המשיב עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן צו מבחן לשנה. בית משפט קמא הטעים, כי גם אם מתחם הענישה ההולם לא היה מאפשר להטיל על המשיב מאסר לריצוי בעבודות שירות, היה מקום לנהוג כך לאור שיקולי שיקום, על פי המלצת שירות המבחן.

נימוקי הערעור

5.במסגרת נימוקי הערעור טוענת המערערת, כי בית משפט קמא שגה עת שלא קיבל את עתירתה להשית על המשיב עונש מאסר שלא יפחת מ- 12 חודשים. לטענת המערערת, בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה שרישיון הנהיגה של המשיב פקע עוד בשנת 2001. המערערת מוסיפה וטוענת, כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי הולם בגזר דינו לעברו של המשיב הכולל 13 הרשעות תעבורה קודמות, ביניהן עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

6.המערערת סבורה, כי בית משפט קמא טעה עת שהסתמך על תסקיר שירות המבחן, אשר לדידה לא נתן כלל התייחסות לתיק פ"ל 4580-11-13 ולא כלל נימוק המבסס את מסקנתו בדבר העונש ההולם והתאמתו של המשיב להליך הטיפולי. בנקודה זו המערערת טוענת, כי בית משפט קמא טעה בנמקו את גזר הדין בכך שהמשיב נמצא בעיצומו של הליך טיפולי ממושך בו הוא לוקח חלק זמן רב, בעוד שאין כל אינדיקציה בתסקיר שירות המבחן לכך שהמשיב החל הליך טיפולי כלשהו. יתרה מכך, המערערת מדגישה, כי בית משפט קמא נמנע במסגרת גזר הדין להשית על המשיב צו מבחן, זאת כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן.

7.עוד טוענת המערערת, כי בית משפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל הולם בעונש שהטיל על המשיב, לחומרת מעשיו של המשיב, לנסיבותיו, לעברו התעבורתי והפלילי ובעיקר לכך שנהג בשלוש הזדמנויות שונות, כשהוא בפסילה, ללא רישיון תקף וללא ביטוח. המערערת מטעימה, כי המשיב הוא אדם שמורא החוק אינו נחלתו, דפוס התנהגותו ואופן נהיגתו מסכנים סכנה מוחשית את ציבור המשתמשים בכבישי הארץ ולדידה של המערערת, רק מאסר של ממש יש בו כדי להוות תגובה ראויה לזלזול בביטחונם של בני אדם ויכול שיהווה הרתעה לגבי המשיב.

8.המערערת סבורה, כי אינטרס הציבור מחייב את כל מערכות אכיפת החוק לשלב ידיים במלחמה בעבריינות הפושה בכבישים ובנהגים המסכנים את בטחון הציבור, זאת על ידי הטלת עונשים מרתיעים.

9.לפיכך, עותרת המערערת כי בית משפט יקבל את הערעור על קולת העונש ויחמיר בעונשו של המשיב, כך שיושת עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודש לפחות.