עפ"ת 16398-11-14 בטש נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, אשר ניתנה ביום 3/11/14 על ידי כבוד השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 152-05-14 (להלן: "ההחלטה").

ההחלטה ניתנה בהקשר לפסק דין שניתן ביום 30/10/14 ובו נידון המערער בהעדרו לעונש קנס בסך 250 ₪ (להלן: "פסק הדין").

נגד המערער נרשם דו"ח עבירה ובו נטען כי הוא נהג ביום 22/10/13 ברכב מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות, עבירה לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המדובר בעבירת ברירת משפט שבצדה קבוע קנס על סך 250 ₪. בעקבות דו"ח זה, ביקש המערער ביום 13/1/14 להישפט, ועל כן זומן לבית המשפט לתעבורה ליום 19/5/14.

כאמור, המערער לא התייצב לדיון, ועל כן הורשע בהעדרו על ידי בית משפט לתעבורה אשר דן אותו ביום 19/5/14 לעונש קנס בסך 500 ₪.

המערער הגיש ביום 10/6/14 בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 19/5/14 בהעדרו. בית משפט השלום לתעבורה החליט ביום 11/6/14 לדחות את הבקשה, ובעקבות זאת הגיש המערער ערעור בתיק עפ"ת 52745-06-14 שהתנהל בפני כבוד השופט יחיאל ליפשיץ, אשר קיבל ביום 7/9/14 את הערעור בהסכמת המשיבה מהסיבה שלא נמצא בתיק אישור מסירה חתום על ידי המערער והדיון הוחזר לבית משפט לתעבורה.

בעקבות פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט ליפשיץ, המערער זומן על ידי בית המשפט לתעבורה פעם נוספת ליום 20/10/14 (ראו החלטה מיום 8/9/14), אולם משהמערער לא התייצב לדיון, שב בית משפט השלום לתעבורה ודן אותו בהעדרו לקנס בסך 250 ₪.

המערער הגיש ביום 30/10/14 בקשה נוספת לביטול פסק הדין שניתן ביום 20/10/14 בהעדר, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט השלום לתעבורה בהתאם להחלטתו מיום 3/11/14.

בית משפט לתעבורה ציין בהחלטתו כי המערער לא דרש את ההזמנה כעולה מאישור המסירה, וכי המדובר במי שלא התייצב למשפטו פעמיים. מה גם שלא הוכח קיומו של חשש לעיוות דין.

מכאן, הערעור המונח בפניי.