עפ"ת 1612-05-16 אבו ראס כמאל נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת טל אוסטפלד- נאוי, סגנית נשיאה) בתיק 2423-10-15 מיום 13.4.16.

המערער הורשע על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בניגוד להוראת סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, בניגוד לסעיף 2(א) ו-(ב) לפקודת ביטח רכב מנועי, תש"ל-1970,

רישיון הנהיגה של המערער פקע בחודש 26.11.2004 בעקבות הליכי הוצל"פ המתנהלים כנגדו.

המערער הורשה לנהוג בשנת 1994 וצבר לחובתו 57 הרשעות קודמות בהן 11 עבירות חוזרות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בין השנים 2015-2004.

בית משפט קמא גזר על המשיב עונשים של 8 חודשי מאסר והפעלת עונש מאסר מותנה לריצוי באופן חופף, פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך 12 חודשים, עונש פסילה על תנאי למשך 3 שנים ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון תקף.

המערער מלין על חומרת העונש. לדבריו, בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה וסטה מרמת הענישה הנוהגת. לטענתו הוא זקוק לסיוע ושיקום והיה על בית המשפט להזמין תסקיר שירות המבחן בעניינו ולשקול שיקולי שיקום. המערער מדגיש כי רשיונו פקע בשל חובותיו ויש לאפשר לו להסדיר חובות אלו, להתחשב בנסיבותיו האישיות ולנהוג עמו במידת הרחמים.

המשיבה טוענת כי גזר הדין מאוזן ושקול; המערער ממשיך לנהוג תוך שהוא מודע לעובדה שרישיונו פקע תוך זלזול מוחלט בבית המשפט. ב"כ המשיבה הפנה לדברי הנאשם בתיק 841-09-12 שם עתר המערער לרחמי בית המשפט, ביקש הזדמנות אחרונה ובהמשך חזר על אותה עבירה.

העונש שהושת על ידי בית משפט קמא, מצוי במתחם העונש ההולם, ולא מצאתי סיבה להתערב בו; העבירה של נהיגה ללא רישיון תקף היא עבירה חמורה באשר היא פוגעות בביטחון ציבור המשתמשים בדרך ובנוסף מבטאות זלזול בחוק וברשויות האכיפה. חומרה יתרה נזקפת לחובתו של המערער כאשר זה שב וחוזר על עבירה זו ומתעלם מכל תמרורי האזהרה שהוצבו על ידי בתי המשפט השונים אשר דנו בעניינו.