עפ"ת 14575-08-14 ב' נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט קמא על המערער בתיק 8082-05-12 מיום 4.8.2014.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של :

נהיגה ללא ביטוח תקף – סעיף 2(א) לפקודת בטוח רכב מנועי.

נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף לסוג הרכב – סעיף 10(א) וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

נהיגה בשכרות – סעיף 62(3) עם סעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

העונש נגזר על המערער: 30 ימי מאסר בפועל שירוצה בעבודות שרות.

10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה כבלתי מורשה לסוג הרכב או נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקה משכר.

פסילת רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 28 חודשים. במצטבר לכל פסילה אחרת.

פסילה על תנאי בת 4 חודשים למשך 3 שנים.

מכאן הערעור שלפני, המכוון לאורך תקופת פסילת רשיון נהיגה בפועל

טענות בא כח המערער:

1.תקופת פסילה בפועל למשך 28 חודשים , הינו עונש חמור, בלתי סביר , בלתי מידתי ואינו הולם נסיבותיו המיוחדות של המערער.

2. בית משפט לא נתן משקל מספיק לתיקון כתב האישום באופן משמעותי.להודיית המערער ולנטילת האחריות.

3. בית משפט לא נתן משקל לחלוף הזמן, שכן מדובר בעבירות שבוצעו באוגוסט 2011.4. לא ניתן משקל לעובדה כי לאחר ביצוע העבירה, הוציא המערער רשיון לאופנוע, כך גם קיבל היתר לשימוש בקנבוס רפואי לאור נסיבותיו הרפואיות.

4. המערער הינו נכה 100% מוכר על ידי הביטוח הלאומי.

5. מרבית הרשעות המערער בתעבורה הן מסוג ברירת משפט. וותר נהיגה מאז 1991.