עפ"ת 13261-07-15 חמוד נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על הכרעת הדין שניתנה בתיק תת"ע  2435-04-14 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה ביום 03.03.15 (להלן:"הכרעת הדין") ע"י סגן הנשיא, כבוד השופט גיל קרזבום (להלן: "בית משפט קמא").

2.נגד המערער הוגש בפני בית משפט קמא כתב אישום בגין עבירה של נהיגה מעל המהירות המרבית המותרת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. על פי עובדות כתב האישום, ביום 03.02.14 בשעה 00:13 נהג המערער בכביש 70, ק"מ 49.2, מכיוון דרום, במהירות 152 קמ"ש במקום 90 קמ"ש שהיא המהירות המרבית המותרת במקום.

3.בדיון בפני בית משפט קמא כפר המערער בעובדות כתב האישום וטען, כי  לא הוכח כנדרש כי רכבו הוא זה שנמדד ולא מטרה אחרת. בהכרעת הדין, לאחר שמיעת ראיות, הורשע המערער בביצוע העבירה הנ"ל ובגזר הדין, שניתן נגדו ביום 1.6.15, הושתו על המערער העונשים, כדלקמן: קנס כספי בסך 1,200 ₪, פסילה מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 יום בפועל וכן פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא, כי המערער לא יעבור העבירה בה הורשע או עבירה המפורטת בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 ויורשע בגינה.

הכרעת הדין

4.בפתח הכרעת הדין ציין בית משפט קמא, כנקודת מוצא, כי המערער לא כפר באמינות מכשיר המדידה.  באשר לתקינות המכשיר ציין בית משפט קמא, כי תחילה כפר המערער בתקינות המכשיר, אך בהמשך הסכים להגשת מסמכי התקינות ללא חקירת עורכם.  בנסיבות אלו קבע בית משפט קמא, כי אמינות ותקינות מכשיר המדידה אינן שנויות במחלוקת ובהתאם יש לראות את המערער כמי שהודה בתקינותו ובאמינותו של מכשיר המדידה.

5.באשר למיומנות המפעיל, בית משפט קמא ציין כי ב"כ המערער לא חקר את מר קצמן- השוטר שהפעיל את המכשיר,  בנוגע לאופן הפעלת מכשיר המדידה ובהתאם לכך, קבע בית משפט קמא, כי המפעיל ביצע את כל הפעולות בטופס זיכרון הדברים ת/3, לרבות בדיקות התקינות היומיות בתחילת ובסיום המשמרת, ביחס אליהן העיד כי נמצאו תקינות. בית משפט קמא הוסיף וקבע לאור האמור לעיל ומשהוצגה תעודת מפעיל, כי מר קצמן הינו מפעיל מוסמך ומיומן, אשר ביצע את הפעולות כמפורט בזיכרון הדברים ת/3.

6.בית משפט קמא הטעים, כי למעשה המחלוקת היחידה שנותרה לדיון, נוגעת לטענת המערער, לפיה לא ניתן לקבוע באופן וודאי כי המדידה מתייחסת לרכבו, זאת בהיעדר הוכחת  שדה ראייה נקי מרכבים במרחק של לפחות 50 מ' משני צידי הכביש בו נסע המערער. בנקודה זו הבהיר בית משפט קמא, באשר ל"דרישת 50 המטר, כי אין צורך במדידת מרחק מדויקת ודי בהערכת המפעיל".

7.בית משפט קמא הטעים, כי בטופס זיכרון הדברים להפעלת מכשיר הדבורה (ת/3) ציין המפעיל מר קצמן בסעיף 3(ה) כי: "תוואי השטח הסמוך לכביש בעת מדידת המהירות של רכב המטרה...: "שדה משמאל וואדי מימין" וכן ציין בית משפט קמא, כי בדיון בפניו מר קצמן לא נשאל בעניין ולא הוסיף דבר. בית משפט קמא קבע בנקודה זו, כי הגם שתוואי השטח אותו פירט מר קצמן אינו יכול לאפשר נהיגה במהירות של 157 קמ"ש, בוודאי שלא בשעת חשכה, לא הובא בפני ביהמ"ש כל נתון ולו משוער ביחס לרוחבו של אותו שדה  והאם בגבולו עוברת דרך נוספת. בנסיבות אלו סבר בית משפט קמא, כי המשיבה לא עמדה במקרה זה ב"דרישת 50 המטר" .  יחד עם זאת קבע בית משפט קמא, כי המאשימה הוכיחה בדרך אחרת כי רכבו של המערער היה בודד בזמן המדידה.

8.בית משפט קמא התייחס לפסק הדין  תת"ע 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטרון צבי (להלן "עניין ציטרון") ולתת"ע 3880-01-10 מדינת ישראל נ' סגיר (להלן: "עניין סגיר") מהם ביקש המערער ללמוד גזירה שווה לענייננו, וקבע כי, בעניין ציטרון ובעניין סגיר  טופס זיכרון הדברים להפעלת מכשיר הדבורה לא כלל התייחסות לקיומו של צליל דופלר בודד ורצוף, דרישה שהוכנסה על ידי המשטרה רק בהמשך, בעקבות פסקי דין שניתנו בעניין מכשיר הדבורה ובהתאם, החלו השוטרים לעשות שימוש בטופס זיכרון דברים מעודכן הכולל התייחסות לקיומו של צליל דופלר "בודד ורצוף". בית משפט קמא קבע בנקודה זו, כי טופס זיכרון הדברים בעניינו של המערער הינו הטופס המעודכן הכולל התייחסות לקיומו של צליל דופלר בודד רצוף בזמן המדידה. בית משפט קמא הוסיף וציין בנקודה זו, כי בסעיף 5 ד. לזיכרון הדברים ת/3 סימן המפעיל כי: "במהלך מדידת רכב המטרה ובמהלך נעילתו נשמע צליל בודד רצוף". בית משפט קמא הדגיש, כי רישום זה אינו  שנוי במחלוקת והמערער לא חקר את מר קצמן בעניין זה.