עפ"ת 13070-09-15 סרוסי נ' משטרת ישראל/לשכת תביעות תנועה חיפה

בפניי ערעור על החלטת ביהמ"ש לתעבורה בחיפה מיום 19.7.15 שניתנה בתיק 934-07-15 (כבוד השופט שלמה בנגו'), הדוחה את בקשת המערער להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין דו"ח תנועה מס' 90501162326, המייחס לו עבירה של אי עצירה באור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, עבירה שבוצעה ביום 29.1.13.

1.רקע

ביום 5.7.15 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט מכח סע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. לטענת המערער נעשה לו עוול במקרה זה, שכן לא ביצע את העבירה ולא היה לו קשר אליה, המערער הינו מנהל חברה לביצוע עבודות עפר ואשר חלק מרכבי החברה רשומים על שמו. בעת ביצוע העבירה הנטענת נהג ברכב מר ריאן חארת, אשר אישר זאת בחתימת ידו והודיע כי אינו מתנגד להסבת הדוח על שמו, אולם המשיבה סירבה להסב את הדו"ח בטענה כי הבקשה הוגשה באיחור. המערער הבהיר כי לא קיבל את ההודעה הראשונה אך המשיבה טענה כי הודעה זו הומצאה בדואר רשום ולא נדרשה. המערער הופנה לדואר ישראל לבירור, אשר העלה כי לא ניתן לבצעו הואיל ועברה למעלה משנה. פניה נוספת למשיבה נדחתה אף היא.

בתגובתה הגישה המשיבה את אישור המסירה וטענה כי דבר הדואר חזר כ"לא נדרש" ועל פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, המדובר בהמצאה כדין. רכב העבירה נמצא בבעלותו של המערער והתצהיר שהוגש הינו תצהיר שנחתם בדיעבד (15.9.13) למען יהיה רלוונטי למועד העבירה (29.1.13) ולכן משקלו אפסי.

2.החלטת ביהמ"ש קמא 

בהחלטתו קיבל למעשה ביהמ"ש קמא את טענות המשיבה וקבע:

"כפי שעולה מאישור המסירה שצורף לתגובה, הנאשם לא דרש את דבר הדואר, בניגוד לנטען בסעיף 16 לבקשה, ולכן, נוכח חלוף הזמן הניכר ובהעדר טעם ממשי מניח את הדעת, אין מקום לקבל את הבקשה.

אשר לטענת ההסבה וזהות הנהג, אין זה אוטומטי שביהמ"ש מקבל תצהיר מטעם הנהג שטוען שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

במקרה דנן מסתבר כי התצהיר ניתן בדיעבד, ובדין טוענת המשיבה שבנסיבות אלו משקלו אפסי."

3.טענות המערער –

המערער חוזר על טענותיו בביהמ"ש קמא ומוסיף, כי טעה ביהמ"ש קמא עת קבע כי התצהיר שהוגש הינו תצהיר שניתן בדיעבד ולכן משקלו אפסי – כל תצהיר הניתן ניתן בדיעבד ובו מצהיר המצהיר על עובדות שהיו ואינו צופה פני עתיד. כן טעה ביהמ"ש עת קבע כי לא ניתן טעם ממשי המניח את הדעת שכן קביעה זו מתעלמת מהטעם העיקרי והעקרוני ביותר והוא, אי ביצוע העבירה ע"י המבקש ומסירת פרטים של מי שביצע אותה. המערער פעל לצורך בירור בדואר ישראל כיצד הוצאה הודעה של "לא נדרש", אך רשות הדואר הודיעה כי לא ניתן לבצע את הבדיקה.