חנאן אבו רעד נ' מדינת ישראל

בפניי ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופט אבישי קאופמן) שניתן ביום 7.10.15 בתיק 716-12-14 בהיעדר התייצבות המערערת; בקשת המערערת לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר נדחתה ביום 8.10.15 (להלן: "ההחלטה" ו/או "בימ"ש קמא", בהתאמה).

1. העובדות

כנגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה ולפיו ביום 19.8.14, בשעה 11:33, נהגה המערערת ברכבה והשתמשה בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

התיק נקבע לדיון ביום 7.10.15 שעה 8:30.

ביום הדיון, בשעה 13:25, הגיש ב"כ המערערת בקשה לדחיית מועד הדיון. בנימוקי הבקשה נטען כי בא כוחה קיבל את הייצוג באותו יום, מדובר בתיק הקבוע להקראה ראשונה וכי:

"3. לאור כך ועל פי מדיניות בימ"ש נכבד זה דחיה זו נדרשת לצורך צילום ולימוד חומר הראיות בתיק וכדי למנוע את התייצבות הח"מ בפני כבוד השופט לצורך דחיית הדיון.

4. כמו כן, דחייה זו נדרשת לצורך ייעול זמן שיפוטי יקר".

לבקשה צורפו בנספחים יפוי כח וטופס ייעודי לדחיית מועד הדיון. הבקשה הוגשה באמצעות כרטיס חכם במערכת בתי המשפט.

מזכירות בימ"ש לתעבורה הוציאה הודעה בשעה 13:28 (כ-3 דקות לאחר קליטת הבקשה), כי הבקשה לשינוי מועד דיון מוחזרת ללא טיפול מאחר ולא הוגשה על הטופס הייעודי. היינו, הבקשה לא נותבה לשופט לכב' בימ"ש קמא והוא לא היה מודע לה.  

בשעה 14:59 או בסמוך לכך התקיים דיון בהעדר המערערת. בהכרעת הדין קבע בימ"ש קמא כי הנאשמת זומנה כדין, לא התייצבה לתחילת משפטה ולא התייצב סנגור מטעמה, כך שבהתאם לסעיף 240(א)(2) לסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, רואים בה כמודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום והרשיע אותה. בגזר דינו הטיל בימ"ש קמא על המערערת תשלום קנס בסך של 1,200 ₪.

למחרת, ביום 8.10.15 בשעה 10:09, הגיש ב"כ המערערת "בקשה בהולה לביטול פסק דין שניתן בהעדר". בנימוקיו טען בא כוחה כי מדובר בטעות המזכירות, שכן הטופס הייעודי לבקשת דחייה, צורף לבקשה כנספח, למערערת זכות לממש את זכות הטיעון ולנצל את יומה בפני ביהמ"ש ולפיכך, ביקש כי יבוטל גזר הדין שניתן בהעדר וייקבע התיק להקראה.

ביהמ"ש קמא דחה ביום 8.10.15 את הבקשה וקבע כדלקמן: