עפ"ת 1150-05-15 מור נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט בתיק 10471-01-14 (כב' השופטת רז) לאחר הרשעת המערער בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: ,הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף סעיף 2(א) לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

העונש שגזר בית משפט קמא: מאסר בפועל למשך 6 חודשים תוך הפעלת מאסר על תנאי בחופף; פסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים; מאסר על תנאי בן 8 חודשים ל-3 שנים; פסילה על תנאי בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

בנימוקי הערעור:

1. מציין ב"כ המערער כי בית משפט קמא טעה כאשר לא אימץ עמדת ההגנה לפיה ייעשה שימוש בהוראת סעיף 56 בחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ולא הורה על הארכת תקופת המאסר על תנאי בתקופה נוספת.

2.טעה בית משפט שסרב להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער כבקשת ההגנה.

3.היה על בית המשפט לאמץ הרף התחתון במתחם הענישה אותו קבע בית המשפט עצמו ולהורות על הארכת המאסר על תנאי. לחלופין, היה מקום להורות על הפעלת המאסר על תנאי לריצוי בדרך של עבודות שירות.

4.טעה בית משפט כשבחר להעדיף האלמנט הציבורי – הגמול העונשי מעל האינטרס השיקומי של המערער.

5.היה על בית המשפט להורות כי המאסר יופעל בדרך של עבודות שירות ולא לקבל חוות דעת הממונה בעניינו של המערער, שאינה אלא בגדר המלצה בלבד שכן הסמכות להחליט על ריצוי עונש מאסר בדרך עבודות שירות, מסורה בלעדית לבית המשפט שאינו כבול בהמלצת הממונה ובמיוחד היה עליו לעשות כן לאור נסיבותיו המיוחדות של המערער ולאור העובדה כי סיים עבודות שירות קודמות שהוטלו עליו בתיק אחר במלואן.

טיעוני ב"כ המשיבה:

1.המערער נשפט בת"פ 562-07-11 ונגזר דינו ביום 12.1.14 בנוכחותו, לאחר שהודה בעבירות של תקיפה סתם, צירף ת"פ 28368-07-11 והודה בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (בשני אישומים), העלבת עובד ציבור, עבירת איומים.

צירף תיק נוסף 2415-12-11 והודה בעבירות של אחזקת סכין שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.