עפ"ת 1051-07-15 משה נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) בתתע"א 2373-02-15, מיום 18.5.15, בגדרו הורשע המערער בביצוע עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לסעיף 47ה(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, ונגזרו עליו העונשים הבאים:

• תשלום קנס בסך 1,500 ₪.

• פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים.

• פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

  העובדות הצריכות לעניין

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף ביום 28.1.15 בשעה 20:02 בכביש 44.

ביום 18.5.15, הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שמיעת ראיות. במסגרת ראיות התביעה, העידו שני שוטרים שנסעו ברכב סמוי מאחורי האופנוע בו נהג המערער והבחינו בו עוקף אותם וכן רכב נוסף תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף שאין מימינו קו בלתי רציף. במסגרת ראיות ההגנה, העיד המערער להגנתו והעלה שלל טענות, ביניהן הטענה כי היה עומס תנועה בכביש; כי הרכב בו נסעו השוטרים הוא שנצמד אליו וסיכן את חייו; וכי הוא עקף דרך השוליים אך מעולם לא חצה קו הפרדה רצוף.

בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו, כי גרסתו של המערער, כפי שזו עלתה מעדותו, איננה יכולה לעמוד במבחן המציאות ועל כן מצא להעדיף את גרסת השוטרים על פני גרסתו של המערער, ולהרשיעו.

עוד באותו היום נגזר דינו של המערער והושתו עליו העונשים המפורטים לעיל, זאת בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד.