עפ"ס 8995-05-16

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפניי ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני – ברנשטיין; סע"ש 14451-07-15, ניתנה ביום 14.4.16), שלא לפסול עצמה מלדון בתביעת המשיבה נגד המערערים.

   הרקע לערעור 

2. ביום 7.7.15 הגישה המשיבה תביעה בגין פיטורים שלא כדין ותשלום זכויות נוספות, לבית הדין האזורי בחיפה. ביום 7.12.15 הגישו המערערים את כתב הגנתם. ביום 22.12.15 התקיים דיון במעמד הצדדים, בפני השופטת שומרוני-ברנשטיין, בסופו נקבע כי לאחר גילוי המסמכים כנדרש, יתקיים דיון נוסף על מנת שבית הדין יוכל לקדם הצעת פשרה בין הצדדים.

3. ביום 14.4.16 התקיים דיון נוסף כאמור, במהלכו הצהיר בא כוח המערערים, כי אין בכוונתו לשקול הצעת הפשרה. בהמשך לכך, ביקש כי השופטת שומרוני-ברנשטיין תפסול עצמה מלדון בתיק. לדבריו, לאחר שהובא לידיעתו של בית הדין כי אין בכוונתו לשקול הצעת פשרה, ערך בית הדין תחשיב על-דעתו, לפיו הסכום אשר נתבע בגין הפרש שכר עבודה, נמוך מהסכום העולה מחישוביו של בית הדין. משכך טען, ננעלה דעתו של בית הדין, וביקש כי בית הדין יפסול עצמו.

    

    

   החלטת בית הדין האזורי

4. במעמד הדיון מיום 14.4.16 דחתה השופטת שומרוני-ברנשטיין את הבקשה לפסול עצמה מלדון בתיק, וציינה כי אין בתחשיב שנערך יותר מאשר יישום הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951, על-פיהן ככל שמעסיק אינו מציג דוחות נוכחות, נקודת המוצא היא כי העובד הועסק במשרה מלאה. מאחר והמערערים לא המציאו דוחות נוכחות כנדרש, על-אף ההזדמנות שניתנה להם, חישובי בית הדין לפשרה, נעשו בגין ההפרשים שבין תלושי השכר של המשיבה, לבין תשלומי שכרה לו הייתה מועסקת במשרה מלאה. משכך קבעה, כי אין בהחלטה זו כדי לגבש עילת פסלות.

    

   הערעור

5. בערעור, חזרו המערערים על טענותיהם כפי שנטענו בפני בית הדין האזורי. לדבריהם, אמונם בתקינות ההליך השיפוטי, המתנהל בפני בית הדין האזורי, התערער, והתקבל הרושם כי בית הדין "גיבש עמדה" וחרץ את גורל התביעה, בטרם ניתנה להם הזדמנות נאותה להוכיח גרסתם.

6. כן טענו המערערים, כי בדיון ביום 22.12.16, הביע בית הדין תמיהה על צירופם של הנתבעים 2-4 לתביעה, למרות שעניין זה לא צוין בפרוטוקול הדיון. אולם, לדידם, הגם שבית הדין הביע תמיהה זו, כאשר הללו לא התייצבו לדיון ביום 14.4.16, התבטא בית הדין בחריפות ואף חייבם בהוצאות לטובת המשיבה ולטובת אוצר המדינה. לדבריהם, עוד בפתח הדיון נמסר לבית הדין כי הנתבע 3 מאושפז והנתבע 4 זמין בטלפון, ברם, בית הדין לא שינה מהחלטתו. לעניין זה הפנו המערערים לדברי השופט מרזל, בספרו דיני פסלות שופט, 2006, בעמ' 178, כי: "קיימים מקרים בהם צירוף התבטאויות והתנהלויות קיצוניות של השופט, אף אם מדובר בנושאים דיוניים בהם לרוב לא תקום עילת פסלות... יצטברו לכדי עילת פסלות".