עפ"ס 28310-04-16

מיום 10.3.15). כמו כן, קיימת מניעות מצדי לדון בעניינו מאחר שהועסקתי בעברי כמנהל הלשכה המשפטית אצל המשיב, ואף משום שלדבריו: "בשנה שכב' השופטת שרה מאירי נכנסה לעבודתה בנתבע כבודו [אנוכי] הפך לשופט בביה"ד בת"א. מכן חפיפה אפשרית".

המשיב לא הגיש תגובתו לערעור הפסלות.

הכרעה

אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאחר שנתתי דעתי לכל החומר שהובא לפניי ולנסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

הלכה היא כי "מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" [ראו, למשל, עפ"ס (ארצי) 31944-03-12 פנחס מורגנשטיין - בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( 4.4.2012)]. עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית [ראו, למשל, עפ"ס (ארצי) 57019-01-11 ליאת חן - בן עליזה חן ושות',(21.2.2011), להלן - עניין ליאת חן]. זאת ועוד. ככלל, חזקה היא "כי השופט היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. אף כלל הוא, כי יינתן משקל רב לעמדת השופט הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין, וערכאת הערעור לא תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, אלא במקרים קיצוניים בלבד" [עפ"ס (ארצי) 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי, ( 26.1.2012) והאסמכתאות שם; וראו גם עפ"ס (ארצי) 28458-10-11 עמותת אנואר לקידום מעמד האישה - אומיימה מחאמיד, (10.11.2011 ) והאסמכתאות שם].

הסמכות לדון בערעור על החלטת פסלות, נתונה לנשיא בית הדין הארצי מכוח סעיף 39א. לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969. סעיף זה אף קובע, כי שיקול הדעת להעביר את ההחלטה בבקשת הפסלות להכרעה בידי גורם אחר, נתון אף הוא לנשיא בית הדין הארצי:

"...ערעור כאמור בסעיף 77א(ג) יהיה לפני בית הדין הארצי, וידון בו נשיא בית הדין הארצי, או מותב של שופטי בית הדין הארצי, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".

בהתאם, אינני מוצא כי יש ממש בטענות המבקש כי קיימות מניעות לכך שאדון בערעור.

במקרה שלפניי, השופטת מאירי לא מצאה ממש בבקשת הפסילה של המערער, ואף הבהירה כי הועסקה בשורותיו של המשיב לפי כ- 20 שנים, ולפיכך אין כל חשש למשוא פנים ואין הצדקה לפסילתה מלדון בתיק. לא מצאתי כי קיים טעם ממשי המצדיק התערבות במסקנה זו.

מצבו הנפשי והרגשי של המערער,כנטען על ידו אין כדי לשנות מהחלטה זו. תחושותיו הסובייקטיביות נוכח מינויה של השופטת מאירי לדון בעניינו, אינן כשלעצמן בגדר עילה עצמאית לפסילה.