עפ"ס 19326-01-17

הנשיא יגאל פליטמן 

1. לפניי ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (סגן הנשיאה שמואל טננבוים; ת"פ 19610-10-10 ות"פ 48367-04-15, ניתנה ביום 26.12.2016), שלא לפסול עצמו מלדון בכתב האישום שהוגש, בין היתר, כנגד המערערת.

   בקשת הפסלות

2. יצוין, כי מדובר בבקשת הפסלות השישית שהגישה המערערת בתיק זה, בכתב האישום שהגישה המדינה כנגד המערערת, מנהלה מר אביר, ו-2 חברות נוספות (א.מ.ן משאבי אנוש בע"מ ואופקים נ.מ בע"מ), וערעור הפסלות שלפניי הוא השלישי במספר בקשר לתיק זה.

3. זאת הפעם ביקשה המערערת, באמצעות מנהלה מר אביר, לפסול את סגן הנשיאה טננבוים מלשבת בדין בהליך, בהתבסס על החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים (להלן - הנציב), אשר מצא חלק מהתלונה שהגיש נגדו מר אביר - מוצדקת. בהחלטתו מצא הנציב, כי התלונה מוצדקת בשל העובדה שלא קיימת בהחלטות בית הדין התייחסות ל"יומן החקירות" ול"זכרון הדברים של קובי סוויד".

4. בבקשת הפסלות טענה המערערת, כי התלונה לנציב הוגשה עקב התעלמות בית הדין מחמש בקשות שהוגשו, לרבות בקשה למחיקת כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. בעקבות הגשת התלונה, כך נטען, נתן בית הדין החלטה בארבע מתוך חמש הבקשות, אך בתגובה לתלונה הודיע בית הדין כי נתן החלטה בכל חמש הבקשות. המערערת הוסיפה, כי בעקבות החלטת הנציב, פנתה לגורמים נוספים כגון היועמ"ש בתלונה על ההתנהלות בתיק זה ולכן אין זה מן הראוי כי השופט הנילון הוא אשר ידון בתיק. עוד טענה, כי עצם העובדה שהנציב מצא את התלונה מוצדקת מצדיקה את בקשת הפסלות.

5. המדינה התנגדה לבקשה, כאשר לדידה בית הדין כן נתן החלטות באותם עניינים שבהם על פי החלטת הנציב לא נתן בית הדין החלטה, והוסיפה כי מר אביר הטעה את הנציב בתלונתו, ועל כן היה מקום לדחות את התלונה, והחלטת הנציב בטעות יסודה. עוד טענה המדינה בהקשר זה, כי בית הדין חשוף מתוקף תפקידו לביקורת ותלונות של הצדדים המתדיינים לפניו, ואם שופט יהיה חייב לפסול את עצמו מלדון בתיק כאשר מתדיין מלין עליו לנציב, ייווצר מצב שכאשר מתדיין ירצה להחליף מותב, הוא יגיש תלונה לנציב, ואין לתת לכך יד. מעבר לאמור טענה המדינה, כי מדובר בתלונות חסרות תום לב וניסיון מכוון של מר אביר להכפיש את בית הדין. עוד טענה המדינה, כי התלונות לנציב, כמו גם בקשות הפסלות, מהוות טקטיקה בידי המערערת במטרה להשהות את ההליכים ולהשחית את זמנם של עובדי הציבור ואת זמנו של בית הדין, וכן מהוות ניסיון להלך אימים על בית הדין, על המדינה ועל גורמי אכיפת החוק. לסיום טענה המדינה, כי בית הדין נוהג כלפי המערערת ומר אביר באורך רוח ובסבלנות יתרה, וכי לא הופרכה החזקה שבדין באשר להיותו של בית הדין פתוח לשכנוע ומסוגלותו לבחון את ההליך העיקרי ללא משוא פנים.

   החלטת בית הדין האזורי

    

6. בית הדין הבהיר בפתח הכרעתו, ביחס לעמדת המדינה כאמור, כי אין בדעתו להתייחס לשאלת נכונות החלטת הנציב, וכי החלטתו בבקשה זו ניתנת מתוך הנחה שהחלטת הנציב נכונה, שרירה וקיימת.

7. אשר לפסלות שופט בגין תלונה שהוגשה כנגדו לנציב על ידי צד לדיון, הפנה בית הדין להלכה שנפסקה בעניין, כדלקמן: