עפ"ג 9714-04-15 כעדאן נ' מדינת ישראל

המערער הועמד לדין בתיק זה בעבירה של גניבה ממעביד, עבירה על סעיף 391 לחוק העונשין. על-פי העובדות האמורות בכתב האישום, המערער היה מנהל ברשת חנויות AM-PM ובתקופה שבין אוקטובר 2010 ועד 2011 לקח מסניף הרשת שבה עבד קופסאות סיגריות מבלי לשלם עבורן, וכן לקח מכשיר כספומט ובו סכומי כסף גדולים.

בישיבה הקודמת שהיתה בפנינו ניתנה למערער ההזדמנות להשיב את סכומי הגזלה לאחר שהמדינה הסכימה כי הסכום שמדובר בו איננו סכום של כ- 330,000 ₪, כפי שנטען בכתב האישום, אלא כ- 140,000 ₪. היום מונח בפנינו אישור ולפיו, הפקיד המערער את כל הסכום שמדובר בו, קרי כ- 140,000 ₪. בהינתן החזרת הכסף ובהינתן גם גזר דין נוסף שניתן בפרשייה זו כנגד קרוב משפחתו של המערער, שאף הוא הואשם בגניבה ממעביד מאותה רשת, עותר הסנגור להעמיד את הענישה על המערער כמו הענישה שהוטלה על הנאשם הנוסף בפרשייה זו, קרי: מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

המדינה מתנגדת לכך ולטענתה, הגם שניתנה למערער ההזדמנות להשיב את הגזלה, הנה לא הובטח לו מאום באשר לדרך בה יסתיים ההליך. המדינה הודיעה מפורשות בישיבה הקודמת כי: "אין בכך הסכמה מצדנו, גם אם יופקד הכסף, באשר לענישה בתיק זה" (ר' פרוטוקול ישיבת 13.7.15). הדברים שאמרה המדינה אכן נרשמו וזו היתה עמדתה.

חרף זאת, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות שבפנינו, דעתנו היא כי יש מקום במקרה זה להשוות בין הענישה שהוטלה על הנאשם האחר בפרשייה זו לזו שתוטל על המערער. אלה נימוקינו:

א. מקובלת עלינו עמדת המדינה באשר למשמעותה של גניבה ממעביד. הערך המוגן הוא אכן לצד הנזק הכלכלי שנגרם למעביד, גם הפגיעה המאסיבית והמהותית ביחסי האמון, במיוחד כך בהינתן העובדה שלמערער היה תפקיד בכיר ברשת ואין מדובר בעובד זוטר.

ב.יחד עם זאת, נראה לנו כי יש משקל בתיק זה לעיקרון אחידות הענישה. נגד הנאשם האחר באותה פרשייה, מוחמד כעדאן שהוא כאמור קרוב משפחתו של המערער, עמד כתב אישום דומה באופיו בעבירה שיוחסה לנאשם דשם וגם באשר למעמדו של אותו נאשם. אנו טורחים לציין עובדה אחרונה זו משום שבין היתר טענה באת-כח המדינה, כי באותו ענין דובר על עובד זוטר. מכתב האישום שבפנינו עולה כי מדובר באחראי משמרת ברשת חנויות MA-PM. אכן,

מבין השניים המערער בעמדה בכירה יותר, אולם הפער בין שני התפקידים אינו יכול לשאת זה את משקל ההכרעה.

ג.לצד עיקרון אחידות הענישה אנו נותנים משקל רב להחזרת הגזלה. האינטרס הראשון כי הנגזל יפוצה ויוחזרו לו סכומי הכסף שנגזל ממנו. המערער כאמור עמד במשימה זו ולכך אנו מייחסים משמעות.

ד.אנו מייחסים משמעות גם לכך שמלכתחילה הואשם והורשע המערער בסכום העולה על כפל הסכום שבו הורשע בסופו של יום, 330,000 ₪ לעומת 140,000 ₪. מדובר בפער לא מבוטל. נראה לנו כי בענין זה יש ממש בטענת הסנגור, כי לו הנתון הרלוונטי והנכון היה עומד מלכתחילה בפני בית משפט קמא, הדעת נותנת כי גם הענישה היתה משתנה.

מכל מקום, העובדה שהסכום קוצץ בהרבה היא משמעותית בעיננו לענין גזר הדין בסופו של יום.