עפ"ג 9414-03-15 כליפה נ' מדינת ישראל

השופט יואל עדן:

1.המערער הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), נהיגה ברשלנות וגרימת תאונה בה נחבל אדם, לפי סעיף 62(2) +38(2) לפקודת התעבורה, ואי מתן זכות קדימה בצומת, לפי תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה.

על פי כתב האישום המתוקן, בתאריך 10.5.11 נהג המערער בג'יפ תוך שהוא חוצה צומת כניסה ממושב, לא ציית לתמרור ב36 אשר הוצג בכיוון נסיעתו, החל לחצות את מסלול הנסיעה של הרכב בו נסעו שלושת המתלוננים, תוך כדי כך פגע עם חזית הג'יפ בדופן השמאלית אחורית של הרכב בו נסעו המתלוננים, אשר הגיע מימינו, לאחר ההתנגשות סטה רכבם שמאלה ונפל לתעלה שבצד הדרך, וכתוצאה מהתאונה המתלוננים נחבלו קלות ושני כלי הרכב ניזוקו.

מיד לאחר מכן, המערער שידע כי המתלוננים מפגעו בתאונה, לא עצר את רכבו במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה, המשיך בנסיעה ונמלט ממקום התאונה בנסיעה אל ביתו.

על פי הסדר הטיעון, לאחר שהמערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע בעבירות המיוחסות לו, הצדדים יטענו באופן חופשי לעניין העונש, המערער יופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות, והמשיבה הודיעה כי אינה מחוייבת להמלצות גורמים אלו.

לאחר שהוגשו שני תסקירי שירות המבחן בהם הומלץ על ענישה באפיק טיפולי – שיקומי, לצד צו מבחן ושל"צ בהיקף 240 שעות, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים, וכן חוות דעת חיובית מאת הממונה על עבודות שירות, ניתן ביום 19.1.15 גזר הדין ע"י בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת איילת גרבי), ובמסגרתו הוטל על המערער עונש הכולל מאסר בפועל למשך 8 חודשים, קנס בסך 2,000 ₪, פסילה למשך 24 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית ופסילה מותנית של 12 חודשים למשך שלוש שנים.

הערעור הינו על חומרת העונש.

2.לטענת המערער בית המשפט קמא החמיר בעונשו לאור עברו, ומבלי לשקול את הענישה לאור תיקון חוק העונשין, ובפרט עניין השיקום, המערער הביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו, בניגוד לאמור בגזר הדין, טעה בית המשפט קמא בקובעו את מתחם הענישה למרות שמדובר בעבירה ישנה בנסיבות מקלות, בהחמירו עם המערער בעונש המאסר על רקע הפגיעות הקלות והנזקים הקלים המעידים על נסיבות תאונה קלות, בהחמירו בעונש המאסר מבלי להביא בחשבון את הדילמה שהיתה למערער להחזיר את ילדיו הקטינים כדי שלא יפגעו או ימשיכו להיפגע כתוצאה מהשארתם בשטח התאונה על רקע תגובתם לתאונה, והמרחק של מועד גזר הדין ממועד התאונה, נסיבות התאונה, תוצאותיה, התהפוכות אשר עברו המערער ומשפחתו והליכי השיקום, מצדיקים את הפחתת עונש המאסר והמרתו בעבודות שירות.

נטען כי למערער היה מצב חירום בתוך רכבו שלו, עם ילדיו, והוא לא ידע אם לתת טיפול קודם להם או לרכב השני, הוא וארבעת ילדיו היו באוטו, הילדים החלו לצעוק, הוא איבד את העשתונות, נסע כדי להחזיר את הילדים במרחק 6, 7 דקות משם, ואז הגיעה המשטרה.