עפ"ג 8975-06-15 מדינת ישראל נ' מלשה

1.בפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת אורית קנטור, סגנית הנשיא) בת"פ 28146-06-14 מיום 30/04/15. בעפ"ג 8975-06-15 מערערת המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב, ומנגד, ב-עפ"ג 16473-05-15, מערער הנאשם על חומרת העונש שהושת עליו. לשם הנוחות תכונה המדינה "המערערת" ואילו הנאשם יכונה "המשיב".

2.המשיב, יליד 17.9.1986, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986 + סע' 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); קבלת דבר במרמה - עבירה לפי סע' 415 סיפא + 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סע' 415 סיפא + 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סע' 415 סיפא + סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות).

3.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר לחודש אפריל 2014 קשרו המשיב ואחר קשר לבצע הונאות באמצעות כרטיסי חיוב, להשתמש בפרטי כרטיסי אשראי של אחרים ללא ידיעתם או הסכמתם ולרכוש באמצעותם מוצרים במרמה.

המשיב והאחר החזיקו במספר רב של הזדמנויות, במהלך החודשים אפריל-מאי 2014, כרטיסים נטענים מסוג ויזה אשר הונפקו ע"י חברת דואר ישראל והוזנו במרמה בפרטי כרטיסי אשראי, ללא ידיעתם וללא רשותם של הבעלים של כרטיסי האשראי.

בין התאריכים 12/4/14 עד 29/4/14 ביצעו המשיב והאחר עסקאות לרכישת מוצרים וניסו לרכוש מוצרים במקומות ובסכומים המפורטים בכתב האישום, תוך שהם מחזיקים ומשתמשים בכרטיסים המזויפים בהם הוזנו במרמה פרטי כרטיסי האשראי האמורים.

סך סכום העסקאות שביצעו המשיב והאחר בכרטיסי האשראי האמורים, עמד על סך של 130,063.3 ₪ ואילו סך הניסיונות לבצע עסקאות כאמור עמד על 98,738.9 ₪.

4.הצדדים הגיעו להסדר טיעון שלפיו כתב האישום תוקן, והמשיב הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו. המשיב הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן. בגדרי זה שנתקבל, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית.

5.בית משפט קמא עמד בגזר דינו על חומרת מעשיו של המשיב, על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות - שלום הציבור ורכושו, זכות הקניין של הפרט והאמון שהציבור נותן בשימוש שגרתי ותדיר בכרטיסי חיוב, על מידת הפגיעה באותם ערכים חברתיים ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כפי שהדבר התבטא בכתב האישום המתוקן. לבסוף העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם על עונש מאסר שנע בין 12 חודשים לבין 24 חודשים.

6.בית משפט קמא ציין, כי בהתאם להוראת סעיף 40ד לחוק העונשין רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם אם מצא כי נאשם השתקם או שקיים סיכוי של ממש כי ישתקם. במקרה דנן, התסקיר סקר בהרחבה את נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב לרבות הרקע המשפחתי הבעייתי שלו, והעובדה שהתייתם מאמו בהיותו כבן 6 שנים. אכן המשיב גילה יציבות תעסוקתית במשך רוב שנות חייו ואף השלים את חוק לימודיו, אולם, בסופו של יום ומהנימוקים המפורטים בתסקיר, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. בנסיבות אלה, לא מצא בית משפט קמא מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם כפי שנקבע על ידו.