ב' נ' מדינת ישראל

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט עמית פרייז), מיום 02.12.2018, בת''פ 24051-02-17, לפיו הורשע המערער, על יסוד הודאתו, בעבירה של תווך בסמים מסוכנים (עשרה אישומים) – לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן "הפקודה"), ונגזרו עליו 18 חודשים מאסר בפועל, מאסרים על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ופסילה על תנאי.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער ולחלופין כלפי חומרת העונש.

עובדות כתב האישום

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, החל מחודש מאי 2016 ועד לחודש ינואר 2017, ב-34 מקרים שונים, מסר המערער ל-11 אנשים שונים כמות מצטברת של 271 גרם סם מסוג קנביס, בתמורה מצטברת של 26,580 ₪.

ההסדר ותסקירי שרות המבחן

3. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר דיוני, כשהמאשימה הבהירה כי היא תטען לעונש של מאסר בפועל וענישה נלווית, ולבקשת הסנגור התבקש שרות המבחן לבחון את שאלת הרשעתו של המערער (ראו פרוטוקול מיום 3.12.17).

4. לבית משפט קמא הוגשו שלושה תסקירים.

בתסקיר מיום 26.04.2018 נסקרו תולדות חייו של המערער מהם עלה כי הוא בן 25, רווק, מתגורר עם בת זוגו ועובד כברמן. שרות המבחן התרשם כי המערער בעל יכולות תפקודיות ולימודיות טובות, מנהל אורח חיים תקין ובעל שאיפות. המערער גדל במערכת משפחתית תקינה בה הוריו היוו דמויות מכוונות ותומכות. המערער החל את השימוש בסמים כחלק מהווי חברתי, דרך לשייכות חברתית ותחושת קבלה. בשנתיים שקדמו למעצרו העמיק את אופי צריכת הסמים ועיסוקו בהם וניהל קשרים שוליים. בהליכי המעצר הוטל על המערער צו פיקוח במסגרתו השתלב בטיפול פרטני ביחידה לטיפול בהתמכרויות במועצה האזורית לב השרון וביחידה לטיפול בהתמכרויות בנתניה "בית חוסן". המערער אמנם עמד בכללי היחידה לטיפול בהתמכרויות והגיע לכל המפגשים אך התרשמות שרות המבחן, באותה עת, היתה כי הוא בעל מוטיבציה נמוכה לערוך שינוי, מתקשה לקבל את נזקקותו לטיפול ולהתחבר לתכנים משמעותיים בעבר ובפועל הביע עמדה אמביוולנטית והתקשה לשתף פעולה באופן מלא. בחודש ספטמבר 2017 נמצאו שרידי סם בבדיקה שמסר, אך המערער התקשה לקחת אחריות על ממצאי הבדיקה. בוועדת הערכה שנערכה בעקבות כך התרשמו גורמי הטיפול כי המערער בעל מאפיינים ילדותיים, מתקשה לבחון את הסיכונים בסביבתו, ממשיך לנהל קשרים חברתיים המובילים אותו למצבים מסכנים, ולפיכך אינו בשל להמשיך את השתתפותו במרכז והוחלט על סיום הטיפול שלו במרכז "בית חוסן". הקשר הטיפולי הפרטני במועצה האזורית המשיך להתקיים.

בפגישותיו בשרות המבחן לצורך הכנת התסקיר לעניין העונש, נטל המערער אחריות על מעשיו והביע חרטה ותחושת בושה. הוא תאר את התנהלותו כחלק מנורמה חברתית מקובלת בין חבריו הקרובים כשהמעשים נעשו ללא מטרת רווח. המערער דיווח על הפסקת השימוש בסמים וניתוק קשריו השוליים. המערער נדרש לבצע בדיקות שתן אחת לשבועיים, אך בפועל לא הגיע למסור את כל הבדיקות אותן התבקש לבצע, לטענתו נוכח אילוצי עבודה. בבדיקה מ- 2/2018 התגלו ממצאים של שרידי סם מסוג קנביס. גם הפעם התקשה המערער לקחת אחריות על ממצאי הבדיקה. בדיקה נוספת נמסרה על ידו רק לאחר למעלה מחודש והיא הראתה על ניקיון מסמים. לאחר בדיקה זו לא הגיע המערער למסור בדיקות נוספות, חרף מאמצי שרות המבחן לדרבנו לכך, והוא הביע אמביוולנטיות לגבי המשך מסירת בדיקות. בצד זאת המשיך בקשר עם עו"ס במסגרת היחידה להתמכרויות במועצה האזורית במקום מגוריו, שם לא מתבצעות בדיקות שתן. לנוכח התנהלותו של המערער התקשה שרות המבחן, באותה עת, להעריך את מצב שימושו בסמים, אך לנוכח המוטיבציה שגילה בהמשך הקשר עם היחידה להתמכרויות במועצה האזורית המליץ לאפשר לו את המשך הקשר הזה. בית המשפט קמא נענה לכך.

בתסקיר מיום 28.06.2018 עדיין התקשה שרות המבחן לבוא בהמלצה מגובשת.

בתסקיר מיום 25.10.2018 דיווח שרות המבחן על שינוי משמעותי שחל בכל הקשור לשיתוף פעולה של המערער עם השירות וביכולתו לנהל את חייו ללא השימוש בסמים – המערער הצליח להיעזר בגורמי הטיפול ומסר בדיקות שתן נקיות, הוא הביע בפני שרות המבחן מחויבות להמשיך את שיתוף הפעולה עמו ועם היחידה להתמכרויות במועצה האזורית. שרות המבחן המליץ להעמידו בפיקוח השירות למשך שנה וכעונש מוחשי להטיל עליו עבודות של"צ בהיקף של 360 שעות.