עפ"ג 8098-05-15 גולדשטיין נ' מדינת ישראל

המערערת הורשעה בבית משפט קמא במסגרת הסדר טיעון שבמסגרתו הודתה בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין, עבירה על סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

לאחר הודייתה נשלחה המערערת לקבלת תסקיר של שירות מבחן, בסופו של יום היו בפני בית משפט קמא מספר תסקירים ולא רק תסקיר אחד.

בגזר דין מנומק ומפורט שבו התייחס בית משפט קמא הן למהות העבירה, הן להיקף הנזק שמדובר בו והן למיהותה של המערערת שבפנינו, הטיל בית משפט קמא על המערערת את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר שירוצו על דרך עבודות שירות; מאסר על תנאי בן 6 חודשים; התחייבות בסך 2,000 ₪ שלא תעבור במשך שנתיים עבירת אלימות וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪.

עוד קבע בית משפט קמא כי המערערת תעמוד בפיקוחו של שירות המבחן למשך 18 חודשים.

על גזר הדין הוגש הערעור בפנינו.

אנו רואים לציין כי מלכתחילה הוגש הערעור על-ידי המערערת עצמה ובהמשך הוגשה השלמה להודעת הערעור על-ידי עו"ד פינקלמן המייצגת את המערערת כיום.

בהודעת הערעור הן המקורית והן המשלימה נטען כי המערערת היא בודדה בארץ, היא עברה מסלול שיקומי, המערערת טענה כי בית משפט קמא החמיר עמה יתר על המידה והעתירה היא לקבל את המלצתו של שירות המבחן ולהמיר את עבודות השירות בשירות לתועלת הציבור או לחילופין לקצר את תקופת המאסר אותו עליה לרצות בדרך של עבודות שירות.

הדיון בפנינו התמקד רובו ככולו בשאלת הפיצוי שנפסק למתלוננת. לטענת הסנגורית, לא הומצא לבית משפט קמא כל מסמך המעיד על נזק מתמשך שנגרם למתלוננת, מה שהיה בפני בית משפט קמא ומצוי היום בפני ערכאת הערעור, הינם מסמכים של בית החולים עובר לשחרורה של המתלוננת ולא מעבר לכך. הסכום שנפסק הוא סכום חריג במיוחד. המערערת מתקשה לפרנס את עצמה וחרף פריסת התשלומים, הפיצוי מהווה עול כבד מאוד עליה. כאמור, המערערת בודדה בארץ ומפרנסת את עצמה ומכאן העתירה להתערב בגובהו של הפיצוי.

שקלנו את הטיעונים ובדעתנו להתערב במידת מה בפיצוי, אולם לא מעבר לכך.