עפ"ג 8086-03-15 כהן נ' מדינת ישראל

השופט יואל עדן:

1.המערער, יליד 1989, הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד"ר י. ליבדרו), בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, בכך שכאמור בכתב האישום המתוקן, בתאריך 21.11.11 סמוך לשעה 01:45, התפרץ המערער יחד עם אחר, (הנאשם 2 בכתב האישום המתוקן), לבית ספר, ושניהם גנבו מכיתות הלימוד שני מקרנים ומחשב, רכוש אשר נתפס ע"י השוטרים במקום.

בהסדר הטיעון הוסכם כי הנאשמים יודו בכתב האישום ויורשעו, יישלחו לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות ותסקיר שירות מבחן, המאשימה הגבילה עצמה בטיעוניה לרף של 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, והמערער היה רשאי לטעון באופן פתוח, לרבות בשאלת ביטול ההרשעה.

התקבל תסקיר שירות מבחן אשר המליץ על ביטול ההרשעה, הטלת של"צ והתחייבות, המערער עתר לביטול הרשעתו, המשיבה עתרה להטלת ענישה ברף העליון בהסדר, ובגזר הדין נדחתה העתירה לביטול ההרשעה ועל המערער נגזר מאסר מותנה, של"צ בהיקף של 140 שעות וקנס בסך 1,500 ₪.

המערער, אשר הגיש ערעורו זה בהעדר ייצוג, מערער על החלטת ביהמ"ש קמא שלא להימנע מהרשעתו.

2.בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש לבית המשפט קמא, מפורטות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, ולפיו המערער סיים 12 שנות לימוד, מתגורר בבית הוריו, לומד לימודי הנדסת תוכנה במכללה אקדמית, שירת שירות צבאי במסגרתו ביצע עבירת נפקדות, הואיל ולדבריו רצה לצאת לביתו על מנת לסייע לאביו אשר סבל מנכות, חזר לשירות צבאי והשלימו, בהמשך החל בלימודי הכנה למכינה, השלימה, וכעת לומד הנדסת תוכנה.

על פי התסקיר המערער והאחר נתפסו ע"י מוקד האבטחה של המקום והשאירו את הציוד הגנוב שם, הוא חש תחושת אכזבה ותסכול מעצם ביצוע העבירה, ובשל תפיסתו את עצמו כיום כאדם חיובי, שירות המבחן התרשם משאיפות המערער לתפקוד נורמטיבי וחיובי ללא מעורבות בפלילים, וכי מאז ביצוע העבירה ערך שינוי בדפוסי חשיבתו ובאורחות חייו, הבא לידי ביטוי בניתוק קשרים חברתיים בעייתיים ובתחילת לימודים אקדמאיים, הוא חונך על פי מערכת ערכים נורמטיבית, בעל יכולות וכישורים בתחומי ההשכלה והתעסוקה, בתקופת ביצוע העבירה (לפני שלוש וחצי שנים) היה מעורה בחברה שולית, ההליך המשפטי והמעצר היוו עבורו גורם מרתיע ונקודת מפנה בעקבותיה בחר לשנות דפוסי התנהלותו ולהתנתק מהחברה השולית בה היה מעורה, הוא מביע חרטה ומשקיע מאמצים לתפקוד נורמטיבי, ולאור כל האמור וההתרשמות בדבר התפקוד החיובי, ועל מנת שלא לפגוע באופציות תעסוקתיות בעתיד, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה, וצו של"צ בהיקף של 220 שעות, ובנוסף הטלת התחייבות.

3. בגזר הדין נקבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים של הרכוש והקניין הציבורי, השמירה על הסדר הציבורי והחשש לביטחונו של אדם בשל פוטנציאל הסלמה עקב מפגש עם שומרים או בעלי המקום, אינה מבוטלת, אך מנגד הרכוש הגנוב נתפס על אתר ומכאן שלא הייתה פגיעה ממשית בקניין, פרט לשבירת דלת. בית המשפט קמא ציין כי המערער ריצה מאסר צבאי (עקב נפקדות), והיה מעורב בעבירה פלילית שההליכים בעניינה הסתיימו ללא הרשעה, ציין כי הימנעות מהרשעה בפעם השנייה צריכה להיות שמורה למקרים יוצאי דופן באופן מובהק, מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיקים סיום הליכים בפעם השנייה ללא הרשעה, לא הוכח קיומו של נזק קונקרטי ואין התרשמות כי תיגרם פגיעה בשיקום, וגם לעיקרון השוויון יש לתת את הדעת כשנבחנת אפשרות סיום הליך פלילי באופן של הימנעות מהרשעה בפעם השנייה.

אשר לענישה מצא בית המשפט קמא כי יש לקבוע עונש ברף התחתון של המתחם אשר קבע (מאסר מותנה עד 12 חודשי מאסר בפועל), לאור כך שמדובר בצעיר אשר הביע חרטה עמוקה, לקח אחריות, שינה אורחות חייו, ניתק קשרים חברתיים, למד במכינה, החל בלימודים, התארס ומגלה רצון אמיתי לתפקוד נורמטיבי, וגזר על המערער את העונשים כאמור לעיל.