עפ"ג 7850-08-15 מדינת ישראל נ' פרלמן(אסיר)

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד"ר זאיד פלאח) מיום 9.6.15 בת"פ 8479-04-15.

רקע כללי -

המשיב הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של התפרצות למקום מגורים וביצוע גניבה, בהתאם לסעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיף 384 לחוק העונשין.

נשוא כתב האישום - עבירה שבוצעה ביום 2.4.15 בשעות הערב, עת פרץ המשיב לדירת מגורים ברח' אינשטיין 5 בחיפה וגנב מהדירה רכוש.

עת נעצר המשיב, בסמוך לאחר ביצוע העבירות, התברר כי ביום 4.7.2013 הוא הורשע בשלוש עבירות התפרצות, גניבה והפרת הוראה חוקית במסגרת ת"פ 11466-05-12 בבית משפט השלום בתל אביב, אשר אליו צורף תיק נוסף, ת"פ 1079-12-12 (להלן: "התיק הקודם"). דינו שם נגזר למאסר בפועל למשך 18 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, אשר יופעל אם יורשע בעבירה נוספת שיש עמה יסוד של פריצה או התפרצות (להלן: "המאסר המותנה"), ומאסר נוסף על תנאי למשך 6 חודשים, אשר יופעל אם יורשע בעבירת רכוש או עבירה של הפרת הוראה חוקית, וכאשר שני התנאים – למשך שלוש שנים (להלן: "גזר הדין הקודם"). המשיב היה אמור להתחיל לרצות את עונשו בהתאם לגזר הדין הקודם ביום 1.9.2013 (לאחר שביקש עיכוב ביצוע), אלא שהוא לא מצא לנכון להתייצב לריצוי עונשו, והחל לרצותו רק לאחר שנעצר בתיק הנוכחי, באפריל 2015 (ב"איחור" של יותר משנה וחצי).

במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא טענה המאשימה (המערערת), כי בגין העבירה נשוא ההתפרצות הרלבנטית, מתחם הענישה צריך לנוע בין 12 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל. היא הפנתה לכך שהמדובר במשיב שלו עבר פלילי מכביד הכולל 11 הרשעות קודמות, לרבות בהתפרצויות וגניבות, אשר למעשה מתייחסות ל-75 עבירות (כאשר בתיקים רבים אוחדו כמה וכמה אירועים לכדי כתב אישום אחד). בית המשפט קמא התבקש להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל בתוך מתחם הענישה המוזכר מעלה, ברף העליון, ולקבוע כי מאסר זה ירוצה במצטבר למאסר אותו הוא מרצה בגין גזר הדין הקודם. בנוסף, התבקש בית המשפט להפעיל את המאסר המותנה למשך 12 חודשים, אשר נגזר במסגרת גזר הדין הקודם, היות וההרשעה הנוכחית הינה בגין התפרצות, ואף זאת במצטבר.

בא כוחו של המשיב, הפנה לכך שלמשיב יש רקע פסיכיאטרי, הכולל הן הפרעה אישיותית והן התמכרות לסמים - כפי שעולה מתסקירים של שירות המבחן למבוגרים שקיימים בתיק וכפי שעולה מחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה במסגרת הליכי המעצר. עוד הופנה בית המשפט לכך שבהחלטה קודמת, במסגרת הליכי המעצר, נקבע כי קיים פוטנציאל שיקומי. צוין בנוסף, כי נסיבות ביצוע העבירה בתיק הנוכחי אינן חמורות, כי עסקינן בעבירת רכוש במדרג הנמוך וכי הרכוש שנגנב כלל פריטים בעלי ערך מועט ביותר, בשווי של עשרות שקלים בלבד. לא הועלה טיעון נקודתי באשר למתחם הענישה אותו ציינה המאשימה, אך בית המשפט התבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם. באשר למאסר המותנה, נטען כי הוא אינו בר הפעלה, שכן צוין בגזר הדין שתקופת התנאי תחל "מיום שחרורו" של המשיב מהמאסר, וכיוון שהמשיב לא השתחרר עדיין מאותו המאסר (שכן הוא עדיין מרצה אותו) – תקופת התנאי לא החלה ולא ניתן להפעיל את המאסר המותנה. לחילופין, התבקש בית המשפט, להורות על כך שהמאסר המותנה, ככל שיופעל, ירוצה בחופף למאסר שיוטל בתיק הנוכחי.

גזר הדין של בית המשפט קמא -

לאחר שמיעת הטיעונים של הצדדים, ניתן גזר הדין נשוא הערעור.

כב' השופט קמא התייחס לטיעוני הצדדים וקבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל, וכי בתוך מתחם הענישה מכלול השיקולים (לרבות הודאת הנאשם, החיסכון בזמן השיפוטי ותחילתו של הליך שיקומי) מביא למסקנה לפיה העונש ההולם הינו מאסר למשך 12 חודשים, אשר מחציתו תחפוף לעונש אותו מרצה המשיב כעת בשל גזר הדין הקודם ומחציתו במצטבר. עוד הורה כב' השופט קמא על הפעלת עונש המאסר המותנה למשך 12 חודשים, אם כי בחפיפה מלאה לעונש שהוטל בתיק הנוכחי. מכאן, שסך הכל בגין התיק הנוכחי, ירצה המשיב 6 חודשי מאסר (אשר יתווספו לעונש שהוא מרצה בימים אלו מכוח גזר הדין הקודם). בנוסף, נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר על תנאי אשר יופעלו אם יעבור, תוך 3 שנים מיום שחרורו, אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע בתיק זה.

טענות המערערת -

הערעור הוגש מטעם המאשימה. לשיטתה, גזר הדין מקל בצורה שחורגת מהסביר, תוך פירוט טיעונים באשר לפגיעה באינטרס הציבורי בעטין של עבירות רכוש כגון אלו, הן בהיבט של פגיעה בביטחון האישי והן בהיבט של פגיעה ברכוש.

מתחם הענישה - אין טענות במסגרת כתב הערעור באשר למתחם הענישה אשר אותו קבע כב' השופט קמא (6 עד 24 חודשי מאסר בפועל), אך נטען כי לא היה מקום לקבוע שהעונש ההולם במקרה הנוכחי נמצא ברף התחתון של המתחם.

העבר הפלילי - הועלו טיעונים באשר לעבר הפלילי המכביד עד מאד של המשיב, כאשר יודגש שוב, שהמדובר ב-11 רישומים קודמים, אלא שמאחורי כל רישום קיימים אירועים רבים שהצטרפו לכדי כתב אישום אחד, כך שבפועל המדובר בכ-75 עבירות שביצע המשיב מאז גיל 14 ועד היום, כאשר הוא בן 45, ורבות מהן הינן עבירות רכוש הדומות לעבירות הנוכחיות. עוד נטען, כי מעיון בגיליון הרישום הפלילי עולה כי הושתו על המשיב עונשי מאסר בפועל בעבר, כולל מאסרים על תנאי, אך לא היה בכל אלה כדי להרתיעו וכי העונש הנוכחי בוודאי שאינו מידתי בהקשר זה, חוטא למטרת ההרתעה ואינו משקף את עיקרון ההלימה אשר בבסיס תיקון 113 לחוק העונשין.

באשר למצב הפסיכיאטרי - נטען כי מחוות הדעת האחרונה מיום 10.5.15, עולה כי המשיב אכן מוכר למערכת הפסיכיאטרית אך המדובר באשפוזים ישנים מהשנים 1993, 1994 ו-2000 וכי בגוף חוות הדעת נטען כי המשיב אינו נמצא במצב פסיכוטי וכי יש לו הפרעת אישיות מסוימת, כמו גם התמכרות לסמים, אך שני נתונים אלו אינם יכולים להצדיק את ההקלה הניכרת בעונש.

שיקולי שיקום - טענה נוספת שעלתה, הייתה כי בית המשפט הנכבד קמא נתן משקל עודף לטיעוני המשיב בדבר רצונו להשתקם, כאשר לא קיימת אינדיקציה של שירות המבחן באשר לרצונו להשתקם או באשר לסיכוי שיש להליך שיקום שכזה, ואין די בכך שהמשיב (ברצונו להקל בעונשו), יעלה טיעונים בדבר כוונתו להשתקם.