עפ"ג 6638-05-15 נדאל טקטאקה נ' מדינת ישראל

השופט י' נועם:

1.לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ), בת"פ 45992-06-14. בהכרעת-דין מיום 22.3.15 הורשע המערער, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין – לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, בכך שביום 23.6.14 שהה ללא היתר בישראל, עת נעצר באתר עבודות ברמת בית שמש. בגזר-דין שניתן באותו מועד, נידון המערער לשלושה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 23.6.14 ועד ליום 30.6.14, ולשלשה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירה על חוק הכניסה לישראל.

2.בגזר-הדין קבע בית-משפט קמא, כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירה של כניסה לישראל, כאשר זו מבוצעת ללא עבירות נלוות, נע בין מאסר על תנאי לבין שלושה חודשי מאסר בפועל. באשר לעונש המתאים שיש להטיל על המערער בתוך המתחם, ציין בית-משפט קמא, כי זה מצוי ברף הגבוה של המתחם, זאת הואיל ולחובתו של המערער שתי הרשעות בעבירות ביטחון, האחת – בעבירות ניסיון רצח וסחר בנשק שבגינן ריצה מאסר לתקופה של שלוש שנים וחצי, והשנייה – בגין עבירת החזקת תחמושת. אשר-על-כן, דן בית-משפט קמא את המערער לעונשים שצוינו לעיל.

3.בהודעת הערעור הלין המערער על חומרת עונש המאסר שהוטל עליו, וציין כי הגיע לישראל לצורך עבודה, ולא היה מקום להטיל עליו מאסר ברף הגבוה של מתחם הענישה.

4.ב"כ המאשימה גרסה, כי יש לדחות את הערעור מטעמיה של הערכאה קמא, וכי לא קמה עילה להתערב במתחם הענישה, כמו-גם בעונש שהוטל על המערער.

5.כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר-הדין של הערכאה הדיונית; וכי התערבותה בעונשים שנגזרו על-ידי הערכאה הדיונית שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה טעות מהותית, או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 1880/14 עמעש נ' מדינת ישראל (19.11.14)). נפסק, כי גדרי ההתערבות האמורים נותרו על כנם גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין (ע"פ 7430/13 שחרוך טוחסונוב נ' מדינת ישראל (3.3.14)).

6.לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות; שכן לא מצאנו כי נפלה טעות מהותית בגזר-הדין, או כי העונש שהושת על המערער סוטה באורח קיצוני מרמת הענישה ההולמת. ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.14) נפסק, כי מתחם העונש ההולם בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לצורך פרנסה, ללא עבירות נלוות, נע בין מאסר על תנאי לבין חמישה חודשי מאסר, כאשר תקופה זו כוללת הן את המאסר על תנאי והן את המאסר בפועל, זאת בנוסף לקנס עד לסכום של 2,000 ₪. על-רקע האמור, לא מצאנו הצדקה להתערב ברכיב המאסר בפועל, זאת לנוכח שתי הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות ביטחון, כאשר בגין הראשונה – ניסיון רצח וסחר בנשק – ריצה מאסר ממושך.

7.על יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה; ועל המערער להתייצב לריצוי המאסר בפועל ביום 21.7.15 בשעה 09:30 בבית המעצר ניצן שבמתחם כלא אילון (כפי שנמסר לו בתום הדיון בערעור ביום 25.6.15).

לשלוח עותק מפסק-הדין בפקסימיליה לפרקליטות ולסנגור נאיל זחאלקה.