עפ"ג 6567-03-15 קריקוריאן נ' מדינת ישראל

השופט י' נועם:

1.לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט), מיום 12.2.15, בת"פ 38570-04-14, לפיו נידון המערער, לשירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות, לשלושה חודשי מאסר על-תנאי ולהתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירת רכוש. ערעורו של המערער מופנה כלפי ההחלטה להרשיעו, והוא מבקש להותיר את צו השירות לתועלת הציבור ללא הרשעה בדין.

2.בהכרעת-דין מיום 8.5.15 הורשע המערער, על-פי הודאתו, בשלוש עבירות של גניבה בידי עובד – לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההודאה נמסרה בגדרו של הסדר טיעון, לפיה תוקן כתב-האישום המקורי, והוסכם כי שאלת ההרשעה תיבחן לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. במסגרת ההסדר הבהירה המדינה, כי תעתור להרשעת המערער.

3.על-פי עובדות כתב-האישום העומדות ביסוד ההודאה והכרעת-הדין, במהלך חודש אוגוסט בשנת 2012, עת עבד המערער בבנק הדואר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, זייף הלה בשתי הזדמנויות חתימות של שני לקוחות סניף הבנק, על-גבי טופס משיכת מזומנים, ונטל מחשבונות הלקוחות סכום כולל של 3,800 ₪. בנוסף, במהלך אותו החודש, נטל המערער סכום של 520 דולר מקופת הבנק, שלא כדין.

4.המערער הִנו יליד 1990, בן העדה הארמנית, רווק. נסיבות חייו תוארו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. בעת ביצוע העבירות הוא היה בן 22, וכיום בן 25. הוא סיים 12 שנות לימוד, ולאחר מכן עבד לפרנסתו ולסיוע לפרנסת משפחתו. בשלוש השנים האחרונות עובד המערער כפקיד קבלה במלון. שירות המבחן התרשם מצעיר בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה המנהל בדרך-כלל אורח חיים תקין. שירות המבחן העריך, כי ברקע לביצוע העבירות, עומד, בין-השאר, ניסיון בלתי מודע של המערער לפיצוי עצמי, במטרה למלא חסכים רגשיים עִמם התמודד לאורך שנות ילדותו ונעוריו, כמפורט בתסקיר. שירות המבחן הביע חשש, כי ההרשעה בפלילים עשויה לפגוע באפשרויותיו של המערער להשתלב בלימודי השכלה גבוהה בחו"ל, ובהמשך – להתקדם מקצועית בארץ. על-רקע זה, ולנוכח העובדה כי המערער החזיר את הכספים לבנק, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו בדין, ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור וחיוב כספי להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד.

5.בהליכים בערכאה הדיונית עתרה המאשימה להותרת ההרשעה על כנה, ולהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות. ב"כ המערער ביקש מבית-משפט קמא לבטל את ההרשעה, מן הטעם שהרשעה בדין עלולה לפגוע בסיכויי תעסוקתו של המערער בעתיד, ואף עלולה לסכל את בקשתו לקבל אזרחות ישראלית – בקשה שהוגשה בשנת 2013 ואשר הטיפול בה הוקפא בעקבות ההליך המשפטי.

6.בגזר-דינו התייחס בית-משפט קמא לחומרת העבירות של גניבה בידי עובד ולנסיבות ביצוען. בהקשר זה, הדגיש בית-המשפט את הפרת האמון של המערער בשלוש הזדמנויות שונות, ואת ביצוע הגניבות אגב זיוף מסמכים, לרבות חתימות לקוחות הבנק. נוכח הפגיעה בערך המוגן שביסוד העבירות הנדונות, נסיבות ביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה – סבר בית-משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם אמור לנוע בין שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב לבין מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות. בכל הנוגע לעונש המתאים, הגיע בית-משפט קמא לכלל מסקנה, כי הוא מצוי בחלקו התחתון של מתחם הענישה ההולם, זאת נוכח הודאתו של המערער והרקע לביצוע העבירה המפורט בתסקיר שירות המבחן. בית-משפט קמא סבר, כי אין מקום להיענות לבקשתו של המערער שלא להרשיעו בדין, וזאת ממספר טעמים. ראשית, קבע בית-משפט קמא, כי חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והישנותן, מצביעות על כך שאין מדובר במעידה חד-פעמית אלא במעשה עברייני מתוכנן ומשמעותי. שנית, ציין בית-המשפט, כי כוונתו של המערער ללמוד מנהל עסקים אינה מושפעת באופן ישיר מהרשעה בדין. שלישית, העיר בית-המשפט, כי בקשה להתאזרח בישראל, אינה אמורה להשפיע על שאלת ההרשעה; מה-גם, שבקשה כאמור נבחנת לגופה, ואין בהרשעה כדי לסלק את הבקשה על הסף.

על-רקע האמור, הותיר בית-משפט קמא את ההרשעה על כנה, וגזר על המערער, כאמור, שירות לתועלת הציבור, בצד עונשים נלווים.

7.בהודעת הערעור מלין המערער, כאמור על החלטה שלא לבטל את ההרשעה. ב"כ המערער גורס, כי ההרשעה תפגע הן באפשרותו של המערער להשתלב בלימודים אקדמאיים ובתעסוקה הולמת בעתיד, והן בסיכוייו לקבל אזרחות ישראלית. לשיטתו, מדובר בפגיעות קונקרטיות, שאף אם אינן ברמת ודאות מוחלטת, הרי שהן ברמת הסתברות גבוהה; ולנוכח פגיעות אלו, כמו-גם נסיבותיו האישיות של המערער ונסיבות ביצוע העבירה, מן הראוי להימנע מהרשעתו של המערער ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

8.ב"כ המשיבה גורסת, כי אין עילה להתערב בגזר-הדין ובהחלטה שלא לבטל את ההרשעה, זאת מהטעמים שהובאו על-ידי בית-משפט קמא בגזר-דינו.