עפ"ג 62926-03-15 ק' נ' מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט איתן קורנהאוזר) מיום 19.2.15 בת"פ 19545-01-14.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו באספקת סם (שתי עבירות), סחר בסם מסוכן, החזקת סם לצריכה עצמית, חוסר פוליסת ביטוח לרכב מנועי ונהיגה ללא רישיון. על המערער הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופסילה מקבלת רישיון נהיגה.

2.ואלה המעשים: במהלך חודש ספטמבר 2013, השתמש המערער, עם אחר, בביתו של האחר בסם מסוג חשיש, אותו הביא המערער. באותו חודש, מכר המערער לאחר סם מסוג חשיש תמורת 50 ₪. בהמשך, בחודש אוקטובר 2013, מכר המערער לאותו אדם סם מסוג חשיש תמורת 250 ₪. ביום 16.12.13 בשעה 21:00 לערך, נהג המערער ברכב ללא רישיון נהיגה וביטוח.

הערעור – טענות הצדדים

3.לטענת המערער, יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו ולהתחשב בהמלצת שירות המבחן, לפיה קווים ילדותיים באישיותו של המערער מהווים גורם סיכון לכך שיושפע באופן שלילי מחשיפה לדפוסי התנהגות עברייניית במאסר. נטען כי המערער נגמל מסמים מזה כמה חודשים ויש להעדיף את האינטרס השיקומי בעניינו. כמו כן, הודגש כי המערער הודה במיוחס לו מבלי שהושג הסדר בין הצדדים לענין העונש. הסנגורית הדגישה את גילו הצעיר של המערער והרקע המשפחתי הקשה בו גדל. המערער, עוד נטען, ממשיך בשיקום אישי פרטי (והוגש מסמך בהתאם). נטען כי לא כל אחד מתאים לשיקום "קלאסי". המערער לא הסתגל להליך זה, בין היתר, לאור בעיות קוגנטיביות מהן הוא סובל. בית משפט קמא לא הביא זאת בחשבון כמו גם את גילו והעדר עבר פלילי, והיה מצוי תקופה של כשנה וחצי במעצר בית. לא הובאה בחשבון מדיניות הענישה במקרים דומים (ובאה הפניה לפסקי דין שעסקו, בעיקר בענייני סמים, אך, כך נטען, מדובר במקרים קשים מענייננו).

4.ב"כ המשיבה טען, מנגד, כי הענישה הנה אינידיבידואלית ואין להסיק מהמקרים אליהם הפנתה ב"כ המערער לענייננו. נטען כי לא באה השגה על המתחם שקבע בית משפט קמא ועל-כן נטען כי לא נפלה טעות בגזר דינו של בית משפט קמא והעונש הנו עונש קל. המערער דחה פעמים רבות יד שהוגשה לו לעזרה ובחר בשיקום עצמאי שלא ידוע מה פשרו ולהיכן יוביל. מטעמים אלה, נטען כי יש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן

5.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי המערער, יליד 1989, רווק ואב לילד, סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית. המערער שוחרר מהצבא בטרם תום תקופת השירות. המערער מוכר לשירות המבחן בנוגע עם עבירות התפרצות שביצע בין השנים 2008-2009, ונעשה ניסיון לשלבו בתהליך טיפולי במרכז לבריאות הנפש, שכשל נוכח אי היציבות במקום מגוריו, ובהמשך שולב בטיפול פרטי. העבירות דנן בוצעו במהלך תקופת המבחן ותוך כדי ביצוע עונש של"צ שהוטל עליו בנוגע עם אותן עבירות התפרצות. בנוגע עם התיק דנן, שולב המערער בטיפול גמילה מסמים בקהילה הטיפולית "רטורנו", אך כעבור 4 חודשים הורחק מהמקום על רקע חריגה חמורה מחוקי המסגרת. פורט כי ניכר ניתוק רגשי של המערער מחלקים בעייתיים באישיותו, ובכלל זה מקיומם של דפוסי התנהגות עברייניים. עוד פורט כי שיתוף הפעולה מצדו, עם ההליך הטיפולי, בא על רקע רצונו להשפיע על תוצאות ההליך המשפטי בעניינו, ולא מתוך מוטיבציה פנימית להשתקם. לאחר נשירתו ממסגרת זו, כשל ניסיון נוסף לשלבו בהליך טיפולי במרכז יום, כתוצאה מכך שהמערער ניתק קשר עם שירות המבחן והגורמים הטיפוליים. בנוגע עם העבירות בתיק דנן, המערער התקשה לקבל אחריות ולהכיר בחומרת המעשים והשלכותיהם על אחרים. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו, והמליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. כמו כן, הומלץ להימנע מהטלת מאסר בפועל שעשוי להשפיע לרעה על המערער מבחינת חשיפתו לדפוסי התנהגות עברייניים.

דיון

6.דין הערעור להידחות.