עפ"ג 59306-01-14 אדיב נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבימ"ש קמא על סמך הודייתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה סתם ואיומים. איננו רואים לחזור על כל האמור בכתב האישום, די לנו אם נאמר כי המערער תקף בבר מתלוננת שכלל לא היתה מוכרת לו. התקיפה היתה משמעותית והתבטאה, בין היתר, בחניקת צווארה וכן במתן סטירה. גם בכך לא הסתפק המערער ובהמשך קילל אותה, תפס אותה, הפיל אותה על הקרקע. צוות סיור של המשטרה שהגיע למקום עיכב את המערער וכתוצאה מכך ספגה המתלוננת איומים נוספים כמתואר בעובדה 5 בעובדות כתב האישום.

התביעה הסכימה מלכתחילה כי המערער ירצה מאסר בדרך של עבודות שירות. בימ"ש קמא הפנה את המערער כנדרש אל הממונה. לרוע המזל הסתבר, בשל מידע מודיעיני, כי המערער איננו כשיר לביצוע עבודות שירות. בימ"ש קמא הפנה את המערער פעם נוספת והתוצאה חזרה על עצמה. בסופו של יום, הטיל בימ"ש קמא על המערער 4 חודשי מאסר בפועל כאשר יצא מנקודת ההנחה, כי התביעה עתרה מלכתחילה ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

גזר-הדין מנומק ומפורט ועל פניו איננו מחמיר ונותן ביטוי הולם לאירוע המשתקף מעובדות כתב האישום.

בהינתן העובדה שהמערער נשלח בסופו של יום לריצוי מאסר בכלא, חרף העובדה שהתביעה הסכימה לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, הוגש הערעור שבפנינו כאשר העתירה היא להסתפק בעבודות שירות.

הלכנו בדרכו של בימ"ש קמא והשבנו והפנינו את המערער פעם נוספת אל הממונה על עבודות שירות, חרף העובדה שהיינו ערים לכך שהוא הופנה כבר פעמיים במהלך הדיון בבימ"ש קמא. חווה"ד שהגיעה היום אלינו חוזרת על אותה מסקנה והיא, כי המערער איננו כשיר לביצוע עבודות שירות בשל המידע המודיעיני הקיים לגביו.

בנסיבות אלה איננו רואים טעם בהפניה פעם נוספת לממונה. את הביטוי לכך שמלכתחילה הסכימה המדינה לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות אנו מוצאים לנכון לתרגם לכלל קיצור תקופת המאסר שהשית בימ"ש קמא. אנו אומרים בפה מלא כי בנסיבות אחרות הדעת נותנת כי לא היינו מתערבים ואם אנו מוצאים לנכון לעשות זאת, הרי זה רק בשל הפער שבין עתירת המדינה המקורית לבין התוצאה הסופית.

לפיכך, אנו מעמידים את המאסר על חודשיים במקום 4 חודשים, כפי שקבע בימ"ש קמא, והמערער ירצה אותם מאחורי סורג ובריח.

יתר חלקי גזר-הדין יישאר בעינם.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ח תשרי תשע"ה, 22/10/2014 במעמד הנוכחים.