עפ"ג 59091-02-16 עזאם נ' מדינת ישראל – מע"מ

א.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט מוחמד עלי) מיום 31.1.16 ב-ת"פ 1114-08-12.

ב.המערער יליד שנת 1971, ביחד עם הנאשמת מס' 1 שהיא חברה שבניהולו, הורשעו לפי הודאתו של המערער בביצוע שתים-עשרה עבירות לפי סעיף 117(א)(6) של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975, בשילוב תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו 1976 בכך שלא עשו את המוטל עליהם ולא הגישו שנים-עשר דו"חות תקופתיים, במועד, חרף חובתם לעשות כן, ביחס לתקופה שמחודש פברואר 2010 עד אפריל 2012.

ג.לחובת המערער שתי הרשעות בעבירות דומות. בגזר דינו עמד בית משפט קמא על כך שסכום המס הנגזר מפעילותה של החברה (הנאשמת מס' 1) מסתכם בסכום של כ- 450,000 ₪, דהיינו, חוב מס בהיקף גדול שנגרע מן הקופה הציבורית.

ההליך המשפטי התנהל מאז אוגוסט 2012 ולמרות זאת לא פעלו הנאשמים להסרת המחדל על ידי תשלום סכום המס שנבע מפעילותם העסקית.

ד.בית משפט קמא שקל לקולא את נסיבותיו האישיות של המערער, הנשוי ואב לילדים, כך שלגזר הדין תהא השפעה לא רק על המערער אלא גם על משפחתו. כן נתן בית משפט קמא את דעתו למצבו הרפואי של המערער כעולה מן המסמכים שהגיש הסנגור.

מאידך גיסא, הפנה בית משפט קמא לגזר דין קודם שניתן כנגד המערער, ביום 3.11.11 ולפיו נדון בגין אי הגשת דו"חות מע"מ בשנים 2008, 2010, וכן דו"ח בשנת 2011 לתשלום קנס ומאסר מותנה.

בנוסף, ביום 27.8.12 נדון המערער לשבעה חודשי מאסר בפועל בגין אי הגשת דו"חות בשנים 2009-2010.

ה.לפיכך דן בית משפט קמא את החברה (הנאשמת מס' 1) לתשלום קנס של 50,000 ₪ ואילו המערער נדון למאסר בפועל של 10 חודשים, 6 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 40,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תחתיו. ביצוע עונש המאסר בפועל עוכב.

ו.בערעורו הלין המערער על חומרת העונש. נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, וכי היה מקום להסתפק בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

כמו כן נטען בערעור, שבית משפט קמא לא לקח בחשבון את מצבו הבריאותי של המערער שהתאשפז פעמים רבות, וכן היותו אב לארבעה ילדים, המתקיים מקצבת הבטחת הכנסה, ונמצא בהליך פשיטת רגל שבוטל עקב חוסר יכולת לבצע את התשלום החודשי, אך הוא, לגרסתו, בתהליך של חידוש הליך פש"ר.