מדינת ישראל נ' נזאל(עציר)

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה בת"פ 1232-02-17, מיום 26.3.2017, אשר ניתן על ידי כב' השופט הבכיר אביהו גופמן.

המשיב (להלן: "המשיב") הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה מכוח סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, אשר בוצעה בתאריך 31.1.2017. באותו מועד, כך לפי עובדות כתב האישום שבו הודה המשיב, הוא נמצא בשכונת עין ג'ראר באום אל-פחם, וזאת ללא היתר כדין.

המשיב נעצר ביום 31.1.2017, וביום 13.3.2017, במהלך הדיון בבית המשפט קמא, הודה בעובדות והורשע כמתואר מעלה. באותו מועד, נשמעו אף הטיעונים לעונש מטעם שני הצדדים ומועד השמעת גזר הדין נקבע ליום 26.3.2017.

בין היתר, במסגרת הטיעונים לעונש, טענה המאשימה שם, והמערערת בהליך הנוכחי (להלן: "המערערת"), כי לחובתו של המשיב מאסר מותנה בן 4 חודשים אשר נגזר עליו במסגרת ת"פ 7626-11-15 (להלן: "התיק הקודם"). במסגרת התיק הקודם, הוגש כנגד המשיב כתב האישום המייחס לו שני אישומים של כניסה לישראל שלא כחוק (האישום הראשון מיום 13.6.2015 והאישום השני מיום 2.11.2015). אף במסגרת הדיונים בתיק הקודם הודה המשיב בעבירות שיוחסו לו, הורשע ונגזרו עליו 4 ימי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, כאשר המשמעות של הדבר הייתה שהוא ריצה את ימי המאסר בפועל נכון למועד גזר הדין ולכן הוא גורש מיד בתום הדיון לתחומי הרשות הפלשתינאית. עוד נגזרו עליו מאסר על-תנאי למשך 4 חודשים (להלן: "המאסר המותנה"), והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כגון זו אשר בגינה הורשע למשך 3 שנים ובנוסף הוא חויב לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ (להלן: "ההתחייבות") אשר מכוחה יהא עליו להימנע מביצוע עבירה דומה במשך 3 שנים.

אשר על כן במסגרת הדיון בביהמ"ש קמא בתיק הנוכחי – עתרה המערערת להפעלת המאסר המותנה, בנוסף על השתת עונש של מאסר בפועל בהתייחס לעבירה הנוכחית וטענה כי יהא מקום להורות כי שני עונשי המאסר יחולו במצטבר. עוד התבקש מאסר על-תנאי בגין התיק הנוכחי וביהמ"ש התבקש להפעיל את ההתחייבות.

מנגד, המשיב טען בביהמ"ש קמא באשר לנסיבותיו האישיות, באשר לכך שהוא בעל היתר עבודה עד לקו מרחב התפר, כי הוא נזקק להתפרנס בשטחי המדינה לרבות לאור מצבו המשפחתי ותמיכתו באביו המבוגר והחולה ועתר להארכת התנאי כך שהמאסר המותנה לא יופעל.

כפי שצוין, ביום 26.3.2017 ניתן גזר הדין בעניינו של המשיב וכב' ביהמ"ש קמא מצא לנכון לקבל את עמדת הסניגוריה והורה על הארכת התנאי. בית המשפט הנכבד, מציין כי המשיב נמצא במעצר במשך כ-55 ימים נכון ליום מתן גזר הדין כך שהלכה למעשה הוא נמצא כבר חודשיים בתנאי מעצר. עוד מוסיף ביהמ"ש, כי אמנם ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.2014), להלן: "הלכת אלהרוש", נקבעו מתחמי ענישה המתייחסים לעבירות כגון אלו אשר בהן עסקינן, אלא שבמקרה הנוכחי כאשר המדובר במשיב שלחובתו הרשעה קודמת בודדת אזי שמתחם הענישה צריך לנוע בין מאסר קצר למאסר של מספר חודשים. עוד מדגיש ביהמ"ש קמא הנכבד כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה, כי המדובר באב לשלושה ילדים אשר אף תומך בהוריו הקשישים, צוינו הנסיבות הרפואיות של האב וצוין כי יש לקחת בחשבון את העובדה שלמשיב יש אישור כניסה לקו התפר. בהמשך, מפנה ביהמ"ש קמא לרע"פ 3242/13 ג'רדאת נ' מ"י (9.12.2014), להלן: "עניין ג'רדאת", אשר בו התברר עניינו של מי שהורשע בעבירות דומות, אשר היה במעצר במשך כחודשיים עד למועד מתן גזר הדין ואשר שם הוחלט כי יש מקום להאריך את המאסר המותנה ולא להפעיל אותו. בית המשפט קמא מסכם כי לשיטתו המקרה הנוכחי דומה למקרה שהתברר בעניין ג'רדאת ולכן הוא הורה על הארכת תוקפו של התנאי למשך שנתיים נוספות. עוד הורה ביהמ"ש קמא על הארכת תוקפה של ההתחייבות למשך שנה נוספת והטיל על המשיב קנס בסך של 500 ₪ אשר ישולם בתוך 60 יום. כב' ביהמ"ש קמא הורה על גירושו של המשיב מידית בתום הדיון לתחומי הרשות הפלשתינאית אלא שבא כוח המערערת ביקש לעכב את ביצועה של ההחלטה וכב' ביהמ"ש קמא הורה על עיכוב כמבוקש.

ביום 27.3.2017, התקיים בפני ההרכב דיון בערעור גופו, לאחר שבאותו הבוקר הוגש הערעור בד בבד עם בקשה להמשך עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. באי כוחם של שני הצדדים הסכימו לדון בערעור עוד ביום 27.3.2017, כך שיתייתר הצורך לדון בבקשה להמשך עיכוב הביצוע ויוער כי אנו מודים להם על הסכמתם זו.

לגופם של דברים – המערערת טענה כי שגה כב' השופט קמא בכך שלא מצא לנכון להפעיל את עונש המאסר המותנה. לשיטתה, אכן קיימת אפשרות להאריך מאסרים על-תנאי אך רק במקרים נדירים ומיוחדים והמקרה הנוכחי אינו נמנה על מקרים שכאלו. המערערת ציינה כי המדובר באיש משפחה אשר עבר את העבירה הרלבנטית לצרכי פרנסה אך בכך אין הוא שונה משאר הנאשמים בעבירות דומות אשר עניינם התברר בערכאות בתיקים רבים נוספים וכי בוודאי שלא היה מקום להשוות את עניינו של המשיב דכאן למקרה בעניין ג'רדאת, אשר נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה מטעמו שונות בתכלית השינוי (תוך הפניה לנתונים לגבי ג'רדאת כפי שעולים מההכרעה ברע"פ 3242/13 ואין צורך להרחיב). לכן, מבקשת המערערת להפעיל את התנאי, לגזור על המשיב עונש המתייחס לעבירה הנוכחית במתחמי הענישה אשר אליהם התייחסה בטיעונים בביהמ"ש קמא, בנוסף – להפעיל את המאסר המותנה, ולהורות כי שני המאסרים ירוצו במצטבר. עוד טוענת המערערת כי יש קושי בכך שהוארך תוקפה של ההתחייבות בד בבד עם השתת קנס.