עפ"ג 57431-11-15 הירש נ' מדינת ישראל,"א 1610-12 הונאה תל אביב

1.המערער הוא עו"ד במקצועו.

על-פי האמור בכתב האישום שהוגש נגדו בשנת 2007 וסמוך לכך, היה בעלים ביחד עם אדם נוסף בחברה שעסקה בקניית קרקעות ברומניה. המערער ושותפו ביחד עם ארבעה משקיעים נוספים רכשו קרקע בשטח של כ- 63 דונם ברומניה. בין המערער ושותפו מצד אחד לבין המשקיעים מן הצד השני נחתם חוזה שבו הוסכם, כי המשקיעים יירשמו כבעלי הקרקע ולאחר שהקרקע תופשר תימכר ברווח שיחולק בין הצדדים. כך אכן התרחש, המשקיעים נרשמו כבעלי הקרקע אצל רשם החברות ברומניה.

חרף האמור לעיל, בשנת 2008 פנה המערער ל- 5 רוכשים פוטנציאלים, הציע להם במרמה לרכוש חלק מאותו שטח בהיקף של כ- 25 דונם. המערער הציג עצמו במרמה כבעלים יחיד בחברה, ללא ידיעת שותפו וכמובן ללא דיווח למשקיעים.

איננו רואים להאריך בפרטים, די לנו אם נאמר כי על בסיס מצג שווא זה, נחתם אכן חוזה בין המערער לבין הרוכשים. הרוכשים העבירו למערער סכום של כ- 230,000 יורו ובהמשך סכום נוסף של 37,500 יורו, הכל תמורת הקרקע וכדי לשלם בעד הפשרתה. המערער גם זייף תקנון שבו מחק את שמות בעלי הקרקע, בעלי המניות בחברה ורשם את שמם של הרוכשים, הכל במטרה לקבל לידיו כאמור את הכסף. לאורך תקופה שהשתרעה על פני כ- 4 שנים הציג המערער בפני הרוכשים מצג שווא כאילו הוא פועל למכירת השטח ומצב שוק ההון אינו מאפשר השלמת העסקה. רק בשנת 2012 בעקבות חשד שהתעורר בלב אחד הרוכשים, נסע זה האחרון לרומניה, המרמה התבררה ובסופו של דבר גילוי העובדות לאשורן הביא לפתיחת החקירה ולהגשת כתב האישום הנוכחי.

המערער הורשע בבית משפט קמא בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות וכן שימוש במסמך מזויף.

2.בבית משפט קמא הגיעו הצדדים לכלל הסדר טיעון. מדובר בהסדר טיעון שנערך בכתב והוגש לבית המשפט. בהתאם לאמור באותו הסכם המערער יודה ויורשע בעובדות כתב האישום, התביעה תסכים להפנייתו לקבלת תסקיר של שירות המבחן, התביעה תעתור לעונש של 42 חודשי מאסר בפועל וההגנה חופשית בטיעוניה.

עוד הוסכם, כי ניתן להביא תצהירי נפגע כחלק מראיות התביעה לענין העונש, אולם התביעה לא תטען: "כי הנאשם ביצע את העבירות במסגרת תפקידו כעו"ד אלא שעובדת היותו עורך דינו של אביו של אחד המתלוננים, היא שאפשרה את גיוס המתלוננים כמשקיעים בעסקה וכן עצם היותו עו"ד, כמו גם קיום פגישות עם המתלוננים במשרדו, שיווה נופך של אמינות למעשיו של הנאשם ושירת את מטרת המרמה".

3.בית משפט קמא (כב' השופטת ה' נאור) קיבל כמוסכם תסקיר שירות המבחן. בגדר ראיות נוספות הביאה התביעה לידיעת בית המשפט הליך משמעתי שהתנהל נגד המערער בלשכת עורכי הדין ובו הורשע. ההליך עבר את כל הערכאות האפשריות במסגרת הלשכה, ההרשעה נותרה בעינה והעונש הוחמר. מדובר במעשה דומה באופיו למעשה נושא כתב האישום הנוכחי.

הוגשו גם 3 הצהרות של נפגעי העבירה.

מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער מקבל אחריות מלאה על ביצוען של העבירות. לטענתו, ברקע לביצוען עמדה תקופה קשה מאוד בחייו, מצב משברי, הוא נקלע לקשיים עסקיים בעסקה קודמת, צבר חובות רבים ונטייתו היתה במצבי משבר וקושי לפנות לפתרונות קלים, גם אם הם כרוכים במעשי עבירה, לרבות זיוף או הסתרה וכך התרחשו המעשים המפורטים בכתב האישום הנוכחי.

בשורה התחתונה שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה שבמהלכו יפעל לשילוב המערער בטיפול יעודי, וכן המליץ על הטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

4.בית משפט קמא לא קיבל את המלצת שירות המבחן וחרג ממנה חריגה רבתי. בית המשפט קבע כי הוא מאמץ את מתחם הענישה שלו טענה התביעה כאשר לשיטתו של בית המשפט, מדובר במתחם הנע בין 3 שנות מאסר ל- 5 שנות מאסר. בפועל טענה המדינה למתחם ענישה שנע בין 2.5 שנות מאסר בפועל ל- 5 שנים. בהודעת הערעור הסב הסנגור את תשומת הלב לשגיאה שנפלה מעם בית משפט קמא בנושא זה, כאשר לטענתו יש בכך משקל לענין התוצאה הסופית.