עפ"ג 56940-03-15

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 10.2.15 בת"פ 35540-07-13 בצירוף ת"פ 58768-05-13.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בגרימת שריפה ברשלנות ובגניבה. הוטלו עליו של"ץ, מאסר על תנאי וצו מבחן. הערעור מופנה כנגד ההרשעה.

2.המערער הועמד לדין בשני תיקים שהדיון בהם אוחד. לפי עובדות כתב האישום המתוקן בת"פ 35540-07-13 (להלן: התיק הראשון), ביום 22.3.11 השליך המערער גחלים לערימת אשפה באזור העיר העתיקה בירושלים, לאחר שסיים לעשן נרגילה. כתוצאה מכך, פרצה שריפה במקום שהסבה נזק לכבל מתח וקצר חשמלי במקום. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בת"פ 58768-05-13 (להלן: התיק השני), ביום 8.11.12 גנב המערער מוצרים מחנות מרכול בה עבד, בשווי של כ – 1,000 ₪. הצדדים הסכימו כי על המערער יוטל של"ץ וקנס כפי שיקבע על ידי בית המשפט, ושאלת ההרשעה תיוותר לשיקול דעת בית המשפט.

הערעור – טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טוען כי אין להרשיע את המערער בדין בנסיבות הענין ונוכח מהות העבירות. שירות המבחן התייחס לשאלת אי הרשעה בתסקיר הראשון הקשור לתיק הראשון, אולם שאלה זו לא נבחנה בתסקירים שבאו לאחר מכן. נטען כי יחסו של שירות המבחן לא השתנה בשאלת אי ההרשעה. המערער קיבל אחריות מלאה על מעשיו, אין מדובר במעשים חמורים, המעשה הראשון עיקרו ברשלנות והתיק השני היטה את הכף. באה הפניה לאמור בתסקירים לעניין נסיבותיו האישיות של המערער, לאורח חייו הנורמטיבי למצבו הנפשי הקשה, היותו אדם צעיר ללא הרשעות קודמות, ועל-כן כל אלה מצדיקים ביטול ההרשעה, שכן הותרת ההרשעה על כנה תפגע באפשרויות התעסוקה שלו בעתיד במידה שייפלט לשוק העבודה. מכל אלה, ביטול ההרשעה הנו הצעד הנכון, מה עוד ששירות המבחן ימשיך לבדוק צעדיו של המערער גם בעתיד.

4.מנגד, תמכה המשיבה ידיה על הרשעת המערער. נטען כי הוסכם ששאלת ההרשעה תעמוד לדיון רק כאשר היה מונח לפני בית המשפט התיק הראשון וגם אז הוסכם כי המתחם יכול שיכלול הרשעה. לכך נוסף התיק השני שבא לאחר שניתן התסקיר הראשון. על כן עמדת המאשימה השתנתה, זאת גם לאחר שהמערער לא קיבל אחריות על מעשיו. לאור זאת ולאור כך שלא מתמלאים הכללים החלים בשאלת אי הרשעה, נטען כי ליש לדחות הערעור.

תסקירי שירות המבחן

5. בעניינו של המערער נערכו שלושה תסקירים. מהתסקירים עולה כי המערער הינו כבן 23, רווק, מתגורר עם משפחתו, סיים 11 שנות לימוד ועבד בעבודות מזדמנות. שירות המבחן התרשם כי המערער נעדר דפוסי התנהגות עבריינים, אך תפקודו התעסוקתי אינו יציב והוא מתקשה להתמיד בעבודה. המערער קיבל אחריות לביצוע העבירה בתיק הראשון, ותיאר כי ביצע אותה מתוך חוסר מחשבה ורשלנות. גם באשר לעבירה בתיק השני, המערער לקח אחריות לביצועה, ביטא חרטה ומודעות לחומרתה, אך התקשה להסביר את מניעיו לביצוע העבירה. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה ולהטיל עונש של של"ץ.