עפ"ג 56908-01-16

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא אביטל חן) מיום 16.12.15 בת"פ 57618-12-13.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ונדון ל – 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ושני מאסרים על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.ואלה המעשים: ביום 18.6.13 תקף המערער את בת זוגו בביתם המשותף בשכונת ****** ב*******, לאחר שאמרה לו כי הנה בהריון. המערער סטר בפניה, הכה בבטנה, גרם לה לחבלה של ממש ואמר לה כי אם תצא את ביתם היא מגורשת.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טענה כי בית משפט קמא ייחס למערער עובדות שלא נכללו בכתב האישום המתוקן וכתוצאה מכך גזר את דינו לחומרה. נטען כי המערער לא ידע על הריונה של המתלוננת, וכי מדובר בחבלה אחת שהתבטאה בנפיחות מעל עינה של המתלוננת. עוד נטען כי לא ניתן משקל מספיק לכך שהמערער הודה במיוחס לו, לקח אחריות ובכך חסך מהמתלוננת להעיד וחסך זמן שיפוטי יקר. הודגש כי שירות המבחן המליץ על הטלת מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות, אך בית משפט קמא לא אימץ המלצה זו, מבלי שסיפק בגזר הדין נימוק ענייני להחמרה בעונשו של המערער. עוד נטען כי יש להתחשב לקולה בגילו הצעיר של המערער, בעובדה שהוא והמתלוננת התגרשו זמן קצר לאחר האירוע, בעברו הנקי מפלילים, ובחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, בו לא שב להסתבך בפלילים. לפיכך, עותרת הסנגורית לביטול עונש המאסר בעבודות שירות ולהמירו בעונש של"צ בהיקף של 250 שעות או היקף אחר. לחלופין, לקצר את תקופת המאסר בעבודות שירות, באופן שיתאים להמלצת שירות המבחן. נטען עוד כי לא היה מקום לקבוע את עונשו של המערער ברף הגבוה של מתחם העונש וזאת בנוסף לנתונים עליהם נסמך בית משפט קמא אשר לא יוחסו למערער.

המשיבה, מנגד, השיבה כי השאלה בשלב זה הנה האם העונש שנגזר על המערער הנו ראוי. בנוסף, בית משפט קמא התייחס לחבלות אותן ספגה המתלוננת, כפי שמופיע בכתב האישום, לא נעשתה חריגה מכתב האישום ולא אומצו אמרות המתלוננת שפורטו בתסקיר. על כן, כך נטען, אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא אשר הביא בחשבון כל הנתונים הצריכים לעניין.

תסקיר שירות המבחן

4.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו יליד 1986, כבן 29 שנים, גרוש ללא ילדים, עובד בחברת ניקיון מזה כשנתיים ומתגורר עם בני משפחת המוצא בשועפט. בשנת 2012 נישא למתלוננת, הצעירה ממנו בכ – 10 שנים, הם התגרשו לאחר כמה חודשים, אך כעבור מספר חודשים נוספים שבו לחיות יחד, עד שהתגרשו בחודש ינואר 2015. למערער אין עבר פלילי, הוא לקח אחריות על ביצוע העבירה, אך שירות המבחן התרשם כי אינו מפנים את הבעייתיות שבהתנהגותו, המניעים לה וחומרתה. המערער אמר לשירות המבחן כי הוא מגיב באלימות ובאימפולסיביות במקרים בהם חש כי כבודו נפגע. המערער שלל צורך בטיפול והומלץ על השתת ענישה מוחשית של מאסר בעבודות שירות בנוסף לעונש מותנה.

דיון

5.דין הערעור להידחות.