עפ"ג 56855-12-14 בן שמואל(עציר) נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו ב- 3 עבירות: איומים, חבלה במזיד לרכב וכן תקיפה סתם. כל העבירות מתייחסות לאירוע אחד שהתרחש בתאריך 6.10.08. כל חטאה של המתלוננת בתיק זה התבטא בכך שהיא העמידה את רכבה בסמוך לרכבו של המערער בחניון בת"א.

המתלוננת הגיעה להזיז את רכבה או אז פנה אליה המערער בלשון וולגרית שהנייר אינו סובל. ושמא לא הבינה המתלוננת את ה"רמז" המשיך ואיים עליה המערער: "אני אהרוג אותך" וצירף גם מעשים למילים בכך שהתקרב אליה בתנועות מאיימות. אם לא די בכך, נכנס המערער לרכבו, הניעו והחל לדחוף באמצעות הרכב את רכבה של המתלוננת. בסופו של דבר גרם המערער חבלה לרכב, דלת ימין אחורית של רכבה של המתלוננת נמעכה ונותרו עליה שריטות כתוצאה מהתנהלותו של המערער.

וגם בכך לא הסתיים האירוע, המערער דחף את המתלוננת בעודו אוחז בכתפה הימנית ואיים עליה שיוציא לה את העין. בסופו של דבר נגרמו למתלוננת כאבים ביד ימין והיא היתה זקוקה לטיפול רפואי.

בבית משפט קמא הודה המערער והופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בסופו של דבר מונח בפנינו תסקיר וכן מסמך מעמותת "קרבה בטוחה" שבה טופל המערער. תוך שהוא נותן משקל מרכזי לאמור בתסקיר שירות המבחן ולמסלול השיקום שעבר המערער, הטיל בית משפט קמא על המערער 4 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן ענישה נוספת הצופה פני עתיד וקנס.

על הענישה וליתר דיוק על ההחלטה להטיל על המערער מאסר בעבודות שירות, הערעור בפנינו.

טענתו העיקרית של הסנגור היא, כי המערער עבר תהליך שיקום יוצא דופן לאורך תקופה ארוכה ביותר ותוצאותיו של תהליך זה מוצאות ביטוי הן בתסקיר שירות המבחן והן במסמך הנוסף מטעם עמותת "קרבה בטוחה". המערער היה בזמנו אדם אלים והיה נתון לפרצי אלימות. גם האירוע הנוכחי הוא חלק מאותה התנהלות שאפיינה את המערער בתקופה שקדמה לתאריך האירוע של המתועד בכתב האישום. מאז "לקח המערער את עצמו בידיים", עבר לפסי התנהגות שונים לחלוטין, והצליח לצאת מדרך חייו העבריינית עד לאותו שלב. הוא מנהל חיי משפחה תקינים, ועבר טיפול בן 4 שנים. המערער ריצה בשנת 2012 עונש מאסר של כשנה אולם גם עובדה זו לא קטעה את תהליך השיקום שהוא עובר. גם לאחר מכן לא הסתבך המערער בעבירות נוספות, הגם שהסנגור הביא לידיעתנו כי המערער נחקר באזהרה בתיק נוסף שעדיין לא ידוע מה יעלה בגורלו.

תהליך שיקום זה, כך לטענת הסנגור, צריך היה למצוא ביטוי בגזר הדין ללא קשר למתחמי הענישה שנקבעו בתיק זה, כך המליץ שירות המבחן וכך היה על בית המשפט לנהוג. אם יידרש המערער כרגע לרצות עבודות שירות יקטע הדבר את התהליך שהחל בו. המערער לא יוכל להמשיך לקיים את עסקו. המערער פתח עסק פרטי של נגרות ושליחתו לעבודות שירות תביא כליה על העסק. לפיכך, העתירה היא להורות על ביטול עבודות השירות והמרתן בשירות לתועלת הציבור.

שקלנו את טיעוני הסנגור ודעתנו היא כי אין מקום להתערב בענישה. אנו אומרים בפה מלא כי הנתון היחיד שהתלבטנו לגביו עניינו פרק הזמן הארוך שעבר בין ביצוע העבירה, שנת 2008, לבין התאריך בו אנו מצויים כיום שנת 2015. אולם בסופו של דבר נראה לנו כי גזר הדין של בית משפט קמא משקלל ואף משקלל ביתר נתון זה, שאלמלא כן הדעת נותנת כי הענישה היתה חמורה בהרבה.

האירוע שמדובר בו הוא האירוע שמגלם את "הישראלי המכוער". לא בכדי הארכנו בפירוט עובדות כתב האישום המדברות בעד עצמן. כאמור, כל חטאה של המתלוננת הצטמצם לכך שחנתה בקרבת המערער ורצתה להוציא את רכבה. כל דרך אלימות שניתן להעלות על הדעת באה לידי ביטוי בהתנהגותו של המערער בעקבות חטאה זה של המתלוננת. גם אלימות מילולית, גם איומים, גם היזק לרכוש וגם תקיפה פיזית. איננו יכולים להשלים עם נורמת התנהגות זו ונראה לנו כי עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות משקלל בתוכו הן את הצורך בנורמת ענישה שתיתן מענה להתנהגות מסוג זה, והן את תהליך השיקום שעבר המערער.

כפי שהביא הסנגור לידיעתנו, גם דרך הטענה כי התנהגותו השתנתה לחלוטין אינה נקיה מספקות, שהרי נפתח תיק והוא נחקר באזהרה. אנו יכולים רק לקוות כי אכן דבריו של המערער על כך שהתנתק לחלוטין מדרך חייו הקודמת יוכיחו עצמם בהמשך. מכל מקום, אין בכך כדי לגמד ולאיין את משמעות התנהגותו.

התוצאה היא כי איננו סבורים שבית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה ואנו דוחים את הערעור.