עפ"ג 56821-03-15 אל טלאלקה (אסיר) נ' מדינת ישראל

השופט י' נועם:

1.לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט, (כתוארו אז) אביטל חן), בת"פ (י-ם) 33231-06-10, בת"פ (רמלה) 19332-06-11 ובת"פ (באר שבע) 37848-09-13. גזר-הדין ניתן בעקבות הרשעתו של המערער, על-פי הודאתו ובמסגרת צירוף תיקים תלויים ועומדים, בשתי עבירות של הסעת תושבים זרים – לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל או החוק); בשלוש עבירות של הסעת תושבים זרים בנסיבות מחמירות (של הסעת שישה נוסעים ומעלה) – לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק; ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בגזר-דין מיום 8.2.15 נידון המערער ל-18 חודשי מאסר בפועל, לשישה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות, לארבעה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, לחילוט פיקדון כספי בסך 5,000 ₪, וכן לחילוט רכב ששימש לביצוע העבירה בת"פ 33231-06-10. בית-משפט קמא נמנע מלפסול את המערער מלהחזיק רישיון נהיגה.

2.להלן עובדות כתבי-האישום העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה. בת"פ 33231-06-10 הורשע המערער בשתי עבירות של הסעת תושבים זרים. על-פי האישום הראשון, ביום 13.8.09 בשעה 23:40, הסיע המערער ברכבו ארבעה שוהים בלתי חוקיים ממחסום תרקומיא לכיוון עמק האלה; ועל-פי האישום השני, ביום 31.8.09 בשעה 00:30, הסיע הלה במכוניתו ארבעה שוהים בלתי חוקיים מאזור בית-שמש לצומת ראם (מסמייה). בת"פ (רמלה) 19332-06-11, שצורף לתיק זה, הורשע המערער בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין בנסיבות מחמירות, בכך שביום 12.6.11 בשעה 06:00 בכניסה למודיעין, בכביש 431, הסיע תשעה שוהים בלתי חוקיים. על-פי תמצית האישום בתיק החקירה פל"א 170062/12, הורשע המערער בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין בנסיבות מחמירות, בכך שביום 30.4.11 בשעה 18:30, בציר 538 הסיע עשרה תושבים זרים ממחסום תרקומיא, זאת תמורת תשלום כספי. בת"פ (באר שבע) 37848-09-13, אשר אף הוא צורף לתיק זה, הורשע המערער בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות, ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על-פי עובדות כתב-האישום, הסיע המערער 11 שוהים בלתי חוקיים; וכאשר שוטר הורה לו לעצור – הגביר את מהירות נסיעתו, נעצר לאחר כ-200 מטרים ונמלט יחד עם כל נוסעיו.

3.ההליכים בפרשת גזר-הדין בערכאה הדיונית נמשכו כשלוש שנים. כתב-האישום המקורי הוגש בת"פ 33231-06-10. ביום 5.4.11 הורשע המערער בתיק האמור, על-פי הודאתו, בשתי עבירות של הסעת תושב זר שלא כדין שיוחסו לו בכתב-אישום זה. הכרעת-הדין ניתנה במסגרת הסדר טיעון, שלפיו נמחק האישום השלישי שיוחס למערער. במסגרת תיק זה, עתרה המאשימה להטלת מאסר בעבודות שירות, ואילו הסנגור ביקש להסתפק בשירות לתועלת הציבור בצד מאסר על-תנאי. מאז מתן הכרעת-הדין בתיק המקורי, נדחו ההליכים בבית-משפט קמא בפרשת גזר-הדין במשך כשלוש שנים; זאת מטעמים שונים, ובין-השאר מחמת – הזמנת מספר תסקירים משירות המבחן, הזמנת שתי חוות-דעת מהממונה על עבודות השירות, קשיים באיתורם של התיקים התלויים ועומדים שבסופו של יום צורפו לתיק העיקרי, וכן אי-התייצבות המערער לחלק מהדיונים. בהמשך הורשע המערער, על-פי הודאתו ובמסגרת צירוף תיקים, בעבירות הנוספות, שצוינו לעיל.

4.המערער הִנו יליד 1979, נשוי ואב לשני ילדים, אשר נולדו לאחר שנים של תהליכי פוריות. לחובתו הרשעה פלילית משנת 2007 בעבירות דרישת נכס באיומים ותקיפת שוטר במילוי תפקידו, שבגינן נידון לשישה חודשי מאסר. מתסקירי שירות המבחן אשר הוגשו לבית-משפט קמא עולה, כי המערער אינו משולב במעגל התעסוקה ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה. שירות המבחן התרשם, כי המערער בעל אישיות ילדותית בלתי בשלה, כי יכולתו הקוגניטיבית דלה, כי תפקודו התעסוקתי מאופיין בחוסר עקביות והתמדה, וכי הוא מתקשה להתמודד עם מטלות החיים. עוד התרשם שירות המבחן, כי במהלך הקשר . עם קצינת המבחן, היה עסוק המערער בניסיון להציג תדמית חיובית, התקשה לבחון את "החלקים המכשילים באישיותו ובהתנהגותו", והציג עמדה שטחית באשר למשמעות מעשיו. על-רקע האמור, אף העריך שירות המבחן, כי המערער אינו מבין לעומק את חומרת מעשיו, לא נוטל אחריות ממשית עליהם, וגם החרטה שהביע על מעשיו – אינה כנה. לאור מאפייני האישיות האמורים, חומרת העבירות והיעדר נטילת אחריות מלאה – המליץ שירות המבחן להשית על המערער עונש של מאסר בעבודות שירות.

5.לקראת מתן גזר-הדין בחודש פברואר 2015, עמדו לפני בית-משפט קמא תסקיר משלים משירות המבחן שהמליץ על הטלת מאסר בעבודות שירות, וכן חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות, לפיה המערער מתאים לביצוע עבודות שירות. ב"כ המשיבה גרסה בטיעוניה לעונש בערכה דיונית, כי מתחם הענישה ההולם בגין עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים נע בין שישה חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר, וכאשר מדובר בנסיבות מחמירות – בין שמונה חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר. חרף הודאתו של המערער, והיעדר עבר פלילי ממן העניין, עתרה המאשימה להטלת ארבע שנות מאסר בפועל (!), בצד עונשים נלווים. ב"כ המערער עתר בערכאה הדיונית להטלת מאסר בעבודות שירות, כמומלץ על-ידי שירות המבחן; זאת, בין-השאר, לאור הודאתו של המערער, נסיבותיו האישיות, וכן חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה האחרונה בחודש מארס 2012, כאשר מאז לא נפתחו נגד המערער תיקים חדשים.

6.בית-משפט קמא גזר את דינו של המערער, כאמור, ביום 8.2.15, לעונשים שצוינו לעיל. בהידרשו לקביעת מתחם העונש ההולם, התייחס בית-משפט קמא לערכים המוגנים, לנסיבות ביצוע העבירות וכן לבחינת רמת הענישה הנוהגת. בכל הנוגע למדיניות הענישה הנוהגת ציין בית-משפט קמא, כי בגין העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים הוטלו עונשים הנעים בין מאסר על-תנאי לבין מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וכי בעטייה של העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, בנסיבות מחמירות (המתבטאות בריבוי הנוסעים), הושתו מאסרים הנעים בין מספר חודשים שאפשר לרצות בעבודות שירות ועד מאסרים לתקופות ממושכות. בית-משפט קמא קבע מתחמי ענישה לכל אחד מהאירועים שבהם הורשע המערער, כדלקמן: ת"פ 19332-06-11 (שבו הורשע המערער, כאמור, בהסעת תשעה שוהים בלתי חוקיים בסמוך ליישוב מודיעין) – מתחם ענישה הנע בין ארבעה חודשי מאסר שאפשר לרצות בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר; ת"פ 33231-06-10 (שבגדרו הורשע המערער בשתי עבירות של הסעת תושב זר שלא כדין, שתי הסעות של ארבעה שוהים בלתי חוקיים בכל אחת) – מתחם ענישה הנע בין מאסר על-תנאי ועד שישה חודשי מאסר; ת"פ 37848-09-13 (שבמסגרתו הורשע המערער בהסעת 11 שוהים בלתי חוקיים, וכן הפריע לשוטר במילוי תפקידו) – מתחם ענישה הנע בין שישה חודשים לבין 14 חודשים; תיק פל"א 170062/11 (לפיו הורשע המערער בהסעת 10 שוהים בלתי חוקיים ממחסום תרקומיא לתוך שטח מדינת ישראל) – מתחם ענישה הנע בין ארבעה חודשים לבין 12 חודשים.

בהתייחסו לעונש המתאים למערער בתוך מתחם הענישה, התחשב בית-משפט קמא בהודאתו של המערער, הן בתיק המקורי והן בתיקים התלויים ועומדים נגדו, שהביאו לחיסכון בזמן שיפוטי; בנסיבותיו האישיות של המערער שתוארו בתסקירי שירות המבחן וטיעוני בא-כוחו; וכן בעובדה כי מאז ביצוע העבירות הראשונות חלפו כשש שנים, וכי העבירה האחרונה בוצעה לפני כשלוש שנים ומאז לא שב המערער לסורו. עם זאת, הביא בית-המשפט בחשבון את הערכת שירות המבחן, כי המערער אינו מבין את השלכות מעשיו עד תום. בית-המשפט הוסיף וציין, כי למרות השיקולים לקולא, הרי שחומרת העבירות, ריבוין ותדירותן, מחייבות הטלת ענישה ממשית ומוחשית; ועל-כן גזר את דינו של המערער – כאמור – ל-18 חודשי מאסר בפועל, למאסרים על-תנאי ולחילוט רכבו של המערער וכספי הפקידון.