עפ"ג 5353-01-16 דגאני נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית משפט לאחר שמיעת ראיות בעבירת גניבה, עבירה על סעיף 384 לחוק העונשין.

על פי האמור בכתב האישום: בתאריך 30.12.12 נכנס המערער לחנות תכשיטים ברח' דיזנגוף בת"א והתענין ברכישת תכשיטים. למחרת היום ב- 31.12.12 הגיע בשנית לחנות וביקש מבעלת החנות – בדיעבד המתלוננת בתיק זה – להציג בפניו תכשיטים שונים. המערער הציג עצמו בפני המתלוננת כתייר אמריקאי שמעונין לבצע רכישת תכשיטים בהיקף גדול. המערער שהה בחנות זמן ארוך, קרוב ל- 3 שעות, הוצגו בפניו תכשיטים שונים כאשר הוא והמתלוננת היו זו מול זה וניהלו שיחה בנושא התכשיטים. המערער בחר בתכשיטים שונים, המתלוננת ארזה אותם והכניסה אותם לשקית. המערער הניח את השקית מתחת לשולחן, לטענתו לבקשתה של המתלוננת.

בהמשך, כך על פי הנטען, הוציא המערער את התכשיטים שמפורטים בכתב האישום מהשקית (סה"כ תכשיטים ששווים נע בין 80,000 ל- 95,000 ₪) ויצא מהחנות כשהם ברשותו. את השקית השאיר המערער בחנות.

2.כאמור, בית משפט שמע ראיות בתיק זה. בין הראיות היה תקליטור אבטחה (להלן: "התקליטור"), שתיעד את מה שנקלט במצלמות האבטחה בחנות. התקליטור הוגש בהסכמה. אין מחלוקת על כך כי כאשר התנהל הדיון בבית משפט קמא היה התקליטור (ת/8) גם בידיה של הסנגורית שייצגה את המערער.

הראיות הנוספות כללו את עדותה של המתלוננת שבה נתן בית משפט אמון. תמיכה בעדותה של המתלוננת נמצאה בדברי שני אנשים נוספים שהיו בחנות, שאישרו את העובדה כי המערער הציג עצמו כתייר אמריקאי בניגוד למעמדו וזהותו האמיתית. מטעם ההגנה העיד המערער ובית המשפט לא נתן אמון בגרסתו.

על סמך המכלול – הורשע המערער.

לאחר קבלת תסקיר הוטלו על המערער 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן 4 חודשים, וקנס בן 1,000 ₪. הערעור שבפנינו נסוב על שני חלקיו של פסק הדין, קרי: הכרעת הדין וגזר הדין.

3.בין סיום ההליכים בבית משפט קמא ועד למועד שמיעת הערעור חלה התפתחות כדלקמן: לטענת הסנגורים, התקליטור שמצוי בידיהם "איננו נפתח", דהיינו לא ניתן לצפות בתוכנו. במקביל התקליטור ששימש כמוצג והוגש לבית משפט קמא נעלם ובית המשפט הנוכחי, קרי: ערכאת הערעור איננו יכול לצפות בו. התפתחות זו מהווה את ליבת הערעור באשר להכרעת הדין.

לטענת הסנגוריה, בית משפט קמא השתית את ממצאיו במידה רבה על מה שצפו עיניו בתקליטור. ערכאת הערעור איננה יכולה לבצע את תפקידה כמי שבוחנת את שיקול דעתו של בית משפט קמא בהיעדר הראיה המרכזית, קרי התקליטור. קביעות המהימנות של בית משפט קמא, כך לטענת הסנגוריה, נשענת על מה שראה בתקליטור ותמך (אליבא דבית המשפט) בדברי המתלוננת. מערכאת הערעור - נמנעה האפשרות לבחון את ממצאי העובדה של הערכאה הדיונית בהינתן העובדה שהצפיה בתקליטור שוב אינה אפשרית.

4.לענין הענישה, הטענה הכללית היא כי בית משפט החמיר עם המערער יתר על המידה. למערער אומנם הרשעות קודמות אולם חלפו שנים רבות מאז אותן ההרשעות קודמות ועד היום. הסנגורים מפנים לתסקיר שירות המבחן. אכן התסקיר בכללותו איננו חיובי ומצביע על בעייתיות רבה בהתנהלותו של המערער, אולם בשורה התחתונה ההמלצה היא להורות על שליחתו של המערער לריצוי עבודות שירות ושגה בית המשפט, כך לטענת הסנגורים, כאשר לא נעתר להמלצה זאת.

5.לא מצאנו ממש בערעור זה ודעתנו היא כי יש לדחותו.