עפ"ג 53368-05-15 מדינת ישראל נ' הבטלסלאסיי(עציר)

1.שני כתבי אישום בפנינו, האחד חמור ממשנהו. בכתב האישום הראשון בת"פ 517546/14 מדובר בכך שהמערער הגיע למכון ליווי בת"א ורצה לקבל שירותים במכון הליווי. כל חטאה של עובדת מכון הליווי שענתה לו הצטמצם לכך שאמרה, כי המכון סגור שמא משום שלא רצתה להעניק לו שירותי ליווי בחינם. על אמירה זו הגיב המערער בלקיחת סכין שהיתה מונחת על השולחן ובדקירת המתלוננת מספר רב של פעמים בחלקים שונים של גופה. בנוסף לכך דחף אותה ותקף אותה באגרופים. למתלוננת נגרמו חבלות, פציעות, חתכים מדממים. שתיים מחברותיה לעבודה במכון הליווי שמעו את זעקותיה ונזעקו לעזרתה וגם גורלן לא היה טוב יותר. המערער תקף גם אותן באזורים שונים בגופן כמפורט בכתב האישום וגם להן גרם חבלות.

בהמשך נכנס לתמונה גם עובר אורח ששמע את הזעקות ביחד עם אחיינו. כמעט כפי שניתן לצפות, גם הם זכו לטעום מנחת ידו של המשיב בפנינו. המשיב לקח מקל שבר אותו, הוציא סכין ניסה לדקור את המתלונן. גם לאחר שהשניים התרחקו ממנו, רדף אחריהם המשיב, קפץ עליהם, ניסה לדקור אותם וגרם להם חבלות כמפורט בכתב האישום.

בגין אירועים אלה הורשע המשיב במספר עבירות, שתי עבירות של פציעה כשהעבריין מזוין, שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, תקיפה סתם וכן החזקת סכין למטרה לא כשרה.

2.בכתב אישום זה שהוגש על-ידי מחלקת תביעות של המשטרה הודה המשיב ולאחר מכן צירף כתב אישום נוסף שהוגש על-ידי הפרקליטות. כתב האישום הנוסף כולל שני אישומים שבהם אירועים דומים. המשיב שהה במעצר עד תום ההליכים בגין האירועים נושא כתב האישום הקודם, סוהר שבא לבצע את תפקידו ונכנס לתאו של המערער, זכה אף הוא לטעום מנחת ידו של המשיב וספג מכות בראשו מאגרופיו של המשיב. סוהר נוסף נכנס לתא וניסה להשתלט על המשיב וגם גורלו היה דומה.

ושמא סברנו שהמשיב הפיק את הלקחים, הנה שלושה שבועות לאחר מכן התרחש אירוע נוסף, בעל מאפיינים דומים, גם הפעם נכנסו שוטרים לבית המעצר במטרה לבצע את תפקידם ולהעביר את המשיב מבית המעצר לתחנת המשטרה לצורך חקירה, המשיב תקף את השוטרים כאשר אלה ניסו לאזוק אותו וגרם להם לחבלות. גם הפעם איננו רואים לפרט את מלוא החבלות הנזכרות בכתב האישום.

3.בבית משפט קמא הודה המשיב והורשע על סמך הודייתו בשני התיקים שעובדותיהם פורטו לעיל. בית המשפט (כב' השופטת ת' שחם-קינן) שמעה טיעונים הן מפי הפרקליטות והן פי המשטרה ובסופו של דבר קבע כדלקמן:

באשר לתיק הראשון (תיק מכון הליווי) קבע בית המשפט כי מדובר באלימות קשה והמתחם על כן צריך לעמוד בין 12 ל- 24 חודשי מאסר. בתוך המתחם מיקם בית המשפט את המשיב בתחילת השליש העליון והטיל עליו 18 חודשי מאסר.

באשר לתיק השני, סבר בית משפט קמא כי הגם שמדובר בשני אירועים ששלושה שבועות מפרידים ביניהם, יש לקבוע מתחם אחד. המתחם נע בין מאסר קצר ל- 12 חודשי מאסר. הענישה האופרטיבית בגבולות המתחם הועמדה על 7 חודשי מאסר. גם 7 חודשי מאסר אלה לא יהא על המשיב לרצות במלואם. על-פי החלטתו של בית המשפט, 3 מהם יהיו בחופף למאסר שהוטל בגין תיק מכון הליווי ו-4 במצטבר. נגד המשיב היה תלוי ועומד מאסר על תנאי, מאסר על תנאי זה היה בן 4 חודשים ובית המשפט קבע כי הוא ירוצה במצטבר לעונשי המאסר שהוטלו, כך שסה"כ יהא על המשיב לרצות 26 חודשי מאסר.

על ענישה זו מערערת המדינה בפנינו.

4.לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא לאורך כל הדרך. באשר לתיק מכון הליווי, מדובר במעשי אלימות קשים וחמורים במיוחד. המתחם שקבע בית משפט קמא אינו משקף את חומרת המעשים שעל כן עתרה המדינה להרחיב את גבולותיו. גם אם ישאר המתחם, העתירה היא למקם את המשיב גבוה יותר, 18 חודשים. המדינה מצביעה על רמת האלימות הגבוהה שמדובר בה, על "השרשור" שמתבטא בכך שכל מי שנכנס לתמונה נפגע על-ידי המשיב, ריבויים של המתלוננים, החבלות המשמעותיות שנגרמו להם, השימוש בסכין ובאופן כללי האלימות חסרת המעצורים שהפגין המשיב.

באשר לתיק השני, טרונייתה של המדינה היא על כך שבית משפט התעלם מכך שמדובר בשני אירועים נפרדים ששלושה שבועות מפרידים ביניהם. בית המשפט הטיל עונש אחד בגין שני האירועים שמתבטא ב- 7 חודשים שגם הם כאמור לא ירוצו במלואם. המדינה מפנה את תשומת הלב גם לכך שבית המשפט התחשב לקולא בנתון שלא היה בפניו – אליבא דבית משפט קמא יתכן שהמשיב לא הבין את הוראותיהם של השוטרים או הסוהרים שמדובר בהם ומשום כך נגרר לאלימות.

לטענת המדינה, נתון זה אינו מצוי בכתב האישום שבו הודה המשיב. שלא לדבר על כך שהמשיב שוהה בארץ מ- 2008, וחזקה עליו שהוא מבין עברית. מכתב אישום נוסף שבו הורשע המשיב בעבר, עולה כי הוא יודע עברית והתבטא בעברית, על כן גם לגופו של ענין לא היה מקום לקבל טיעון זה ולהתחשב בו לקולא.