עפ"ג 49826-02-15

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ') מיום 5.1.15.

כללי

1. מערערים מס' 1, 3 ו- 4 הורשעו על יסוד הודאתם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. מערער 2 הורשע בפציעה בנסיבות מחמירות. המערערים כולם קרובי משפחה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בצהרי יום 17.12.12 הגיעו המערערים ושלושה בני משפחה נוספים אל חנות השייכת לווליד אעגאווי (להלן: וליד), ולבנו, ת'אאר אעגאווי (להלן: ת'אאר), אשר היה נשוי לבת משפחתם, ועמו היו מסוכסכים על רקע יחסיו של ת'אאר עם רעייתו. מערערים 1 ו – 2 ובני משפחה אחרים היו מזוינים באלות. מערערים 2 - 4 הכו את וליד והפילו אותו ארצה. וליד נחבל בראשו ונגרם לו חתך של אשר נתפר. מערער מס' 1, ושני בני משפחה אחרים תקפו את ת'אאר. במהלך האירוע, דקר ת'אאר את אחד מבני משפחת המערערים, פאדי עיאד (להלן: המנוח) וגרם למותו.

2.ברקע לאירוע עמד סכסוך קודם, התגרות מצד ת'אאר במערער 2, שאירעה בשעות שקדמו לו. מערער 2 חנה את רכבו מול החנות ונכנס לסופרמרקט צמוד. ת'אאר נכנס אחרי המערער 2 לסופרמרקט והתגרה בו. לאחר שיצא מערער 2 מהסופרמרקט, החווה ת'אאר לעברו תנועה מגונה וצעק לעברו שאסור לו ולבני משפחתו לחנות מול החנות. בעקבות האירוע הגיע מערער 2 לבית משפחתו, שם נפגש עם יתר המערערים ובני משפחה נוספים, בהם המנוח. המערערים ויתר בני משפחתם החליטו להגיע לחנות ולפגוע בת'אאר ובוליד בשל האירוע.

3.על מערערים 1, 2 ו- 4 הוטלו 7 חודשי מאסר בפועל. על מערער 3 הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל. על כל המערערים הוטל גם מאסר על תנאי.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

הערעור – טענות הצדדים

4. לטענת המערערים, העונשים שגזר בית משפט השלום חורגים לחומרה מרף הענישה המקובל בעבירה בה הורשעו, בשילוב נסיבות המקרה ונסיבותיהם האישיות והמשפחתיות, ובעיקר מות אחיהם המנוח, המהווה עונש בפני עצמו. נטען כי המערערים הינם אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, והמקרה דנן הינו בבחינת סטייה חד פעמית. ב"כ המערערים מבקש לאמץ את תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינם, והדגיש כי המערערים הודו במעשיהם, קיבלו אחריות והביעו חרטה כנה. עוד נטען כי יש לתת משקל משמעותי לעינוי הדין שנגרם למערערים נוכח חלוף הזמן מהמועד בו ביצעו את העבירה בשנת 2012 ועד למועד בו נגזר דינם ביום 5.1.15. נטען כי יש לזקוף לקולה את מות אחיהם של המערערים, שאירע כתוצאה מאותו אירוע, שהשפיע עליהם ואף הטיל לפתחם את פרנסת משפחתו של המנוח והתמודדות יומיומית עם בני משפחתו. צוין עוד כי המערערים, למעט מערער מס' 3, היו במעצר תקופה של כחודשיים. מאז חזרו המערערים למסלול חיים רגיל ותקין ואין מקום להשיב הגלגל אחורנית, ומכל מקום, מדובר בתקופת מאסר ארוכה לאנשים נורמטיביים שכשלו וטעו. מכאן, בית משפט השלום החמיר בעונש שגזר על המערערים ויש לגזור עליהם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ויאפשר שיקומם. עוד נטען כי המשפחות ערכו סולחה, ובאה הפניה לפסיקה התומכת בעמדה עונשית מקלה כפי שנטען.

5.מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות הערעור. גזר דינו של בית משפט השלום מנומק היטב ואין מקום להתערב בו. הוזכר כי האירועים פרצו ביוזמת המערערים שהגיעו כקבוצה, מצוידים באלות, על-מנת לפתור סכסוך באלימות ולא בדרכי שלום. ת'אאר הגן על עצמו, אמנם לא ברמה של הגנה עצמית, אך מעשיו נולדו נוכח המצוקה אליה נקלע מצד המערערים. מות המנוח הובא בחשבון על ידי בית משפט השלום. המתחם שנקבע מתאים וראוי ואין מקום להתערב בו.