עפ"ג 49486-03-15 ד.ט. נ' מ"י

השופט י' נועם:

1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט) בת"פ 59381-01-13, מיום 8.2.15. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של תקיפה בת-זוג בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירת תקיפה – לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל. בית-משפט קמא גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים ויום, לריצוי של ממש בין כותלי הכלא; חמישה חודשי מאסר על-תנאי; פיצוי למתלונן בסך של 2,000 ₪; וחיוב לחתום על התחייבות על סך 1,000 ₪ להימנע מלעבור עבירות שבהן הורשע.

2.על-פי עובדות כתב-האישום, העומדות ביסוד הודאתו של המערער, ביום 16.9.12 במרכז ירושלים, פרץ ויכוח בין המערער לבין בת-זוגו (המתלוננת). המערער דחף את המתלוננת באמצעות ידיו והִכה אותה בפניה. כאשר ניסתה המתלוננת להתגונן באמצעות ידיה, נשך אותה המערער בידה הימנית. משהבחין עובר-אורח בנעשה, וניסה להרחיק את המערער מהמתלוננת – דחף אותו המערער, הִכה אותו בפניו, השליך עליו כיסא ובעט בבטנו ובחזהו.

הודאתו של המערער ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו הוגש נגדו כתב-אישום מתוקן. על-פי ההסדר, הוסכם כי בשלב ראשון ייקבע שהמערער ביצע את העבירות האמורות, וכי בכפוף ל"תסקיר חיובי" משירות המבחן שיצביע על "הליך שיקומי מוצלח של גמילה מאלכוהול וסמים", לא יורשע המערער ויוטל עליו שירות לתועלת הציבור או צו מבחן ללא הרשעה. הובהר למערער במסגרת הסדר הטיעון, כי בית-המשפט אינו כבול להסדר.

3.המערער, הִנו יליד 1991, רווק המתגורר בבית הוריו. מתסקירי שירות המבחן עולה, כי קווי אישיותו ילדותיים, ובהתנהגותו בולט קושי בהתארגנות ובלקיחת אחריות. קושי זה מלווה את התנהלותו של המערער לאורך ניהול ההליכים בתיק, וכן את יחסו לשירות המבחן. עוד עולה מהתסקירים, כי המערער לא סיים את כל בחינות הבגרות, שכן בהיותו כבן 18 סבל מפגיעת ראש, שממדיה והשפעותיה אינם ברורים דיים. בכל הנוגע למעשי העבירה, לא נטל המערער אחריות מלאה. הוא תלה את האשם הן בקנאותה של המתלוננת, שהייתה בת-זוגו באותה תקופה, והן במצבו שלו – עת היה במצב של שכרות, לטענתו. המערער מתפרנס כיום מעבודה כברמן במסעדה בתל-אביב. הוא אינו נתמך על-ידי משפחתו; ומשכך יכולתו הכלכלית מוגבלת.

4.אסקור להלן את השתלשלות ההליכים בערכאה הדיונית, עד למתן גזר-הדין.

בתסקיר שירות המבחן, שהוגש לבית-משפט קמא ביום 15.1.15, צוין כי המערער התקשה להגיע לפגישות במועד והביע התנגדות נחרצת לביצוע שירות לתועלת הציבור. על-כן המליץ שירות המבחן להרשיע את המערער ולהטיל עליו עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי ופיצוי למתלוננים.

בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא ביום 19.1.15 הסביר המערער, כי לא הבין כשורה מהו עונש של שירות לתועלת הציבור, הודה כי לא לקח את התיק "ברצינות" הראויה, וביקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת לבצע שירות לתועלת הציבור. בית-המשפט נעתר לבקשתו והזמין תסקיר משלים, תוך שהבהיר למערער, כי ככל שלא ישתף פעולה עם שירות המבחן יוטלו עליו אמצעי ענישה חמורים יותר מהסדר הטיעון, שהִנו הסדר מקל.

בתסקיר משלים מיום 21.5.14 צוין, כי המערער הביע רצונו להתקדם בחייו ולהשתלב בלימודים, אך הוא חש שאינו זקוק לטיפול. עוד צוין, כי המערער הבהיר לקצינת המבחן שהוא אינו מעוניין לבצע שירות לתועלת הציבור, אלא בהיקף של "שעות ספורות". לאור האמור, חזר שירות המבחן על ההמלצה להטיל על המערער מאסר בעבודות שירות, לתקופה קצרה.

בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא ביום 17.6.14, טענה ב"כ המערער, כי דבריו של המערער בעניין היקף שעות השירות לתועלת הציבור לא פורשו כהלכה על-ידי קצינת המבחן, וכי המערער מוכן לבצע 120 שעות שירות לתועלת הציבור. מנגד, טענה ב"כ המאשימה באותו דיון, כי הסדר הטיעון היה מותנה בקבלת תסקיר חיובי, ומשהמערער לא עמד בתנאיו – מן ראוי להשית עליו מאסר של חודש ימים לריצוי בעבודות שירות. בתום אותו דיון דחה בית-משפט קמא את הטיעונים לעונש ליום 5.4.14, זאת אגב הזמנת תסקיר משלים, שיתייחס לטענותיו של המערער, לפיהן "לא הבין את המציאות בה הוא שרוי ולא הסביר עצמו היטב לקצין המבחן", כמו-גם הזמנה במקביל של חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, בדבר התאמתו של המערער לביצוע עבודות שירות.