עפ"ג 49135-04-15 דמרי(אסיר) נ' מדינת ישראל ואח'

בפנינו ערעור על גזר הדין מיום 18.2.15 (להלן: "גזר הדין"), שניתן בבית משפט השלום בקריות בת.פ. 39407-08-14 ע"י כב' השופט יוסי טורס (להלן: "בית משפט קמא"). המערער הורשע, על פי הודאתו (לאחר קיום ישיבת הוכחות אחת), בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין, זאת במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, אשר הוצג במהלך הדיון ביום 31.12.14 בפני בית משפט קמא. מפרוטוקול הדיון הנ"ל עולים דבריהם הבאים של ב"כ הצדדים: "הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יחזור בו מכפירה, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע ומוסכם כי הצדדים יטענו לעונש בטווח של בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשים". בית משפט קמא השית על המערער בגזר הדין עונש של מאסר בפועל לתקופה של 22 חודשים, החל מיום מעצרו – 21.8.14 וכן עונש של מאסר על תנאי למשך 10 חודשים והתנאי הוא כי לא יעבור, תוך שנתיים מיום שחרורו, כל עבירת אלימות, או עבירת רכוש שהיא פשע, אולם נקבע בד בבד, כי המאסר על תנאי יהא למשך 3 חודשים בלבד אם תתבטא האלימות באיום, או שיבצע המערער עבירת רכוש מסוג עוון. עוד הושת על המערער בגזר הדין פיצוי בסכום של 20,000 ₪ לטובת כל אחד מן המתלוננים.

כתב האישום המתוקן

בעובדות כתב האישום המתוקן נטען, כדלקמן: ביום 21.8.14 סמוך לשעה 20:00, בחניית הרכבים ברח' קיבוץ גלויות 6 בקרית אתא, תלש המערער את פגושי רכבו של מר מ' י' (להלן: "הבעלים"). עת שהבחין במעשים א' ק', סבו של הבעלים - קשיש יליד 1937 (להלן: "מתלונן 1") - ביקש האחרון מן המערער לחדול ממעשיו. בתגובה, תקף המערער את מתלונן ,1 באופן שדחף אותו בשתי ידיו, כך שמתלונן 1 נפל ארצה, שאז המשיך המערער להכותו בפניו. מתלונן 1 הצליח לקום על רגליו והחל להימלט בריצה לכיוון ביתו הסמוך, אולם המערער דלק אחר מתלונן 1 כשהוא מחזיק כיסא בידיו, באמצעותו היכה את מתלונן 1, למרות מאמציה של אשת המתלונן למנוע זאת. בשלב זה עלה בידי מתלונן 1 לברוח והוא התחבא בבניין סמוך.

המערער תר אחר מתלונן 1 עם הכיסא בידיו, שאז, ברחוב קיבוץ גלויות 10, הבחין המערער במתלונן 2– ו' פ', יליד 1937, אשר טייל במקום. המערער תקף את מתלונן 2 בכך שחבט בו, באמצעות הכיסא, בראשו והמשיך לעשות כן גם לאחר שמתלונן 2 נפל ארצה. המערער הורחק ממתלונן 2 ע"י עוברי אורח שהבחינו בנעשה . כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלונן 1 חבלות של ממש - שפשוף ופצע בסנטר, סימן אדום ונפיחות במרכז הראש ורפיון בשן בחך העליון. למתלונן 2 נגרמו חבלות של ממש - פצע קרוע באמה עם תלישה של העור, המטומות ברגל שמאל וביד ימין ושפשוף באוזן שמאל.

גזר הדין

בית משפט קמא הטעים בפתח גזר הדין, כי תחילה כפר המערער במיוחס לו והתקיימה ישיבת הוכחות בה נשמעו עדויותיהם של שני המתלוננים, נשותיהם ועדים נוספים. בית משפט קמא ציין, כי קשה להישאר אדיש למקרא כתב האישום, זאת במיוחד לאחר מתן עדויות שני המתלוננים, קשישים המתקרבים לגיל גבורות, אשר תיארו כיצד פגש בהם המערער ברחוב והפליא בהם את מכותיו, לרבות באמצעות שימוש בכיסא באכזריות רבה. בית משפט קמא סבר, כי במקרה זה לא ניתן להגדיר את התנהגותו של המערער אלא כאובדן כל צלם אנוש, תוך שהדגיש בנקודה זו, כי המערער, צעיר חזק וחסון, תקף באכזריות שני קשישים כבני שמונים. את הראשון תקף המערער על כי העז להעיר לו שיחדול להרוס את מכוניתו של נכדו. את השני תקף המערער,כך סתם, רק בשל כך שעבר ברחוב. בית משפט קמא הדגיש, כי מי אשר כך נוהג בקשישים חלשים ראוי לו שהחברה תשיב לו כגמולו – במאסר ארוך וממושך.

בית משפט קמא הפנה להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, בציינו כי, לצורך גזירת הדין, על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם את העבירה בנסיבותיה. בית משפט קמא הטעים, כי תחילה עליו לקבוע אם העבירות בהן הורשע המערער מהוות אירוע אחד, או שמא מספר אירועים, בהתאם לסעיף 40יג (א) לחוק העונשין. כך ככלל וכך גם כאשר מציגים הצדדים הסדר טיעון (ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.13) ; ע"פ 3912/14 אחמד נאסר נ' מדינת ישראל (1.12.14)). עוד ציין בית משפט קמא כי, לצורך בחינת סבירותו של ההסדר, יבחן את מיקומו של העונש המוסכם ביחס למתחם הענישה שקבע.

לגופו של עניין, הגם שמדובר במספר עבירות, בשתי "זירות" ובשני מתלוננים, קבע בית משפט קמא, כי מדובר באירוע אחד, כמובנו בסעיף 40יג' לחוק העונשין, שכן קיים בין האירועים השונים קשר הדוק וברור שהם מהווים "מסכת עבריינית אחת" .