עפ"ג 47955-03-16

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 8.2.16 בת"פ 30612-04-13.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות איומים ותקיפה סתם, ונדון למאסר בפועל למשך 5 חודשים ומאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.ואלה המעשים, בתמצית: בימים 6.4.13 ו – 9.4.13 איים המערער על המתלונן, ביחד עם אדם אחר או שני אחרים, ובכלל זה לקח את תעודת הזהות שלו, דרש ממנו לשלם כספים, לקח את הטלפון הנייד שלו וסטר לו על פניו. לאחר מכן, שני האחרים שהיו ברכבו הכו את המתלונן בראשו.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טען כי העונש שהוטל על המערער מחמיר עמו שלא כדין ואינו הולם את העבירות, נסיבות ביצוען ואת נסיבותיו האישיות של המערער. עבירת האיומים לכשעצמה אינה מצדיקה הטלת מאסר בפועל, במיוחד בנסיבות המיוחדות של המקרה בו האיומים באו לאחר שנודע למערער כי המתלונן, מורה לנהיגה במקצועו, "התעסק" עם ארוסתו של המתלונן, ואף נגע בה. כמו כן, המערער לא הכה בעצמו את המתלונן ואף הורה לאחרים שהיו עימו לחדול מהכאתו. עוד נטען כי בית משפט קמא התייחס לנזקים פוטנציאליים שיכלו להיגרם למתלונן, ולא לעובדה שבפועל לא נגרמו לו נזקים. נטען כי למערער אין עבר פלילי, מעשיו באו על רקע פגיעה רגשית, הוא הודה במעשיו וחסך זמן שיפוטי, הביע חרטה, ולא שב להסתבך בפלילים בשלוש השנים שחלפו מעת האירוע. הוסף כי תוכן גזר הדין אינו מתיישב עם המעשים. הודגשו נסיבות המערער ונסיבות המעשים, והעובדה שנעשו ניסיונות להגיע להבנות עם המתלונן. נטען כי המערער לא לקח חלק בביצוע המעשים עצמם ולא הובאו בחשבון המנהגים והמסורת של החברה הערבית. מכל אלה אין מקום להותיר המאסר בפועל על כתפי המערער ויש להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא.

המשיבה ביקשה לדחות הערעור. נטען כי בית משפט קמא התייחס אך ורק לכתב האישום המתוקן, נשקלו כל הנסיבות, ההבדל המהותי בין האישום המתוקן לכתב האישום המקורי נוגע בהוראות החיקוק. לאחר שנקבע המתחם נקבע עונשו של המערער במתחם בהתאם לנסיבות קונקרטיות. מדובר בתכנון מראש ועובדות כתב האישום בהן הודה המערער קבעו את חומרת המעשה. המערער הוביל את המעשים והעובדה שהורה על הפסקת התקיפה אינה גורעת מחומרת מעשיו. גזר דינו של בית משפט קמא נערך בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. כמו כן הטענה בדבר ניסיונות הפיוס מטעם מכובדים אינה מופיעה בכתב האישום המתוקן, ובאה הפניה לפסיקה התומכת בעמדת המשיבה.