עפ"ג 46039-01-15

בפנינו ערעור על קולת גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט אהוד קפלן, שניתן במסגרת ת"פ 25878-05-14 ביום 9.12.14.

המשיב הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות אלימות שנעברו כנגד בת זוגו, 4 עבירות לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, ו-4 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי עובדות כתב האישום בו הודה, היו המשיב והמתלוננת גרושים והתגוררו אחת בסמוך לשני. המשיב איים על המתלוננת. המתלוננת נסעה עמו לבדיקות בקופת חולים כאשר תוך כדי הנסיעה הוא מאיים עליה. בהמשך ולאחר ויכוח, במסגרתו עצר המשיב את הרכב ואמר למתלוננת כי הוא רוצה לחזור לחיות איתה, תקף המשיב את המתלוננת באלימות. ניידת משטרה עצרה בסמוך, ובשלב זה נמלט המשיב בנסיעה תוך שהוא נוהג בצורה מסוכנת.

בנוסף, בתאריכים שונים, איים המשיב על המתלוננת ובאחד מהאירועים אף אחז בידו חפץ חד, הצמידו לצווארה ואיים לפגוע בה. באירוע נוסף תקף המשיב את המתלוננת ופגע בה ברגלה.

בית משפט קמא הרשיע את המשיב במיוחס לו בכתב האישום. לאחר שקיבל תסקיר ושמע את טענות הצדדים, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה בעניין כל העבירות שבביצוען הורשע המשיב נע בין 6 ל-24 חודשי מאסר, וגזר על המשיב עונש מאסר של 10 חודשים שיימנו מיום מעצרו, 7.5.14, וכן 6 חודשי מאסר מותנה.

גזר הדין ניתן ביום 9.12.14. הודעת הערעור הוגשה רק ביום 22.1.15 והערעור נקבע לדיון ביום 12.3.15. בין לבין, זמן קצר לפני המועד שהיה קבוע לשמיעת הערעור, סיים המשיב לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו. יצוין כי משהוגש הערעור, לא הוגשה כל בקשה להחיש את הדיון בו.

ב"כ המערערת חזרה וטענה בפנינו על רמת האלימות בה נקט המשיב ועל הצורך להחמיר בנסיבות אלו. ב"כ המשיב מציין כי העונש שנגזר על המשיב הוא עונש ראוי, ובוודאי שאינו חורג חריגה קיצונית מרמת הענישה הראויה למקרים מסוג זה. מעבר לאמור, מדגיש ב"כ המשיב את העובדה כי המשיב שוחרר ממאסר קודם לדיון בערעור, ובנסיבות אלו רק במקרים חריגים יינתן פסק דין המורה להשיב אסיר שסיים לרצות את עונשו אל בית הכלא.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להידחות.

נזכיר כי תיקון 113 לחוק העונשין קבע אמות מידה לשיקול הדעת השיפוטי בעת גזירת הדין. עם זאת לא שונו כללים בסיסיים החלים על עניינים מסוג זה.

הכלל הראשון הוא שענישה היא תמיד פרטנית בהתייחס לנסיבות מקרה ונסיבותיו של נאשם;