עפ"ג 44618-04-15 גבור נ' מדינת ישראל

השופט א. ואגו:

לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערערים, אב ובנו, בגזר-דין שניתן בבית-משפט השלום בקרית-גת (כב' השופטת הבכירה ר. לביא), ביום 19.3.15, בתיק ת"פ 39924-02-14, שאוחד עם ת"פ 25646-05-13 ועם ת"פ 18879-05-14.

הערעור מתמקד בתקופות המאסר שנגזרו על המערערים, מאסר בפועל של 10 חודשים למערער 1, ו-6 חודשי מאסר מותנה, ומאסר בפועל של 7 חודשים למערער 2, ובנוסף - 6 חודשי מאסר מותנה.

תמצית הפרשה, שבגינה הועמדו המערערים לדין, היא בניהול עסק פיראטי של החזקה ואספקת מכלי גפ"מ (גז פחמימני מעובה) לציבור, בניגוד לדינים המסדירים את הרישוי והעיסוק בתחום הגז הביתי.

המערערים הודו בכתבי אישום מתוקנים, הורשעו באמור בהם, וההתדיינות התמקדה בטיעונים ביחס לעונש הראוי להשיתו עליהם.

המערער 1, יליד 1943, אביו של מערער 2, יליד 1994, הורשע, במסגרת ת"פ 25646-05-13 בשתי עבירות של שימוש פחזני באש או בחומר דליק, לפי סעיף 338 (א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז -1977, ובעבירה של איסור עיסוק ללא רישיון, לפי סעיף 9 +25 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), תשמ"ט - 1989. תמצית העבירות הללו הייתה בכך, שהוא רכש מיכלי גפ"מ בגודל 48 ק"ג, הביאם למחסן, ולאחר שפיצל את תכולתם למיכלים קטנים יותר, באמצעות מתקן מאולתר שבנה, פרסם את מרכולתו ושירותיו לקהל. לא נעשתה הפרדה בין מכלי גז ריקים למלאים, והמכלים הוחזקו במערומים לא בטיחותיים, העלולים לגרום לדליפה, בלא שנמצאו במקום אמצעי גילוי וכיבוי אש, וללא ההיתרים הנדרשים בדין. המיכלים הוחזקו בסמוך לעורקי תחבורה ראשיים באופן שעלול היה לסכן את המשתמשים בדרך. עיסוקו של המערער 1 כספק של בלוני גז פיראטיים, שנמכרו ללקוחות, ואף הותקנו על ידו בבתיהם, השתרע לאורך 6 שנים שקדמו ליום 30.10.12, משמע, החל משנת 2006.

במסגרת ת"פ 39924-02-14, הורשע המערער 1 בעבירות של סיוע לשימוש פחזני באש ואיסור עיסוק ללא רישיון, בהתאם לסעיפי החיקוק שאוזכרו לעיל, וזאת - משסייע בידי בנו, המערער 2, להחזיק במחסן, בחודש פברואר 2014, כמות גדולה של מיכלי גפ"מ קטנים וגדולים מבלי לנקוט את אמצעי הזהירות הנדרשים לשם כך, והקבועים בחיקוקים הרלוונטיים. כמו כן, סייע מערער זה לבנו, להחזיק מיכלי גפ"מ נוספים בתוך משאית סגורה, כשחלקם במצב שכיבה במושב האחורי, אף זאת - ללא הקפדה על אמצעי בטיחות, וכשסיוע זה משתרע גם על הובלת המכלים למחסן, על-ידי המערער 2, לאחר שזה רכש אותם מצד שלישי. במהלך ההובלה האמורה הרכב היה סגור, לא מאוורר, ונטול אמצעי כיבוי מתאימים. הסכנה בכך, היא העדר אפשרות לגז הכלוא להתנקז, בעת דליפה, מה שעלול להגביר את עוצמת הפיצוץ אם יתרחש.

המערער 2, הבן, הורשע יחד עם אביו, המערער 1, בהחזקת 133 מיכלי גפ"מ קטנים ו- 34 מיכלים גדולים, באותו מחסן שלעיל, ללא נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים וללא הקפדה על התקנות, וכן החזיק יחד עם האב 103 מיכלים קטנים ו- 13 מיכלים גדולים, מתוך הכמות הכללית הנ"ל, כאשר אלה מצויים באותה משאית סגורה, וחלקם במצב שכיבה, בניגוד לסטנדרט הבטיחות, כשהם מובלים ללא מאורר ואמצעי כיבוי מתאימים. הסכנות הכרוכות בכך נסקרו בפסקה הקודמת.

כמו-כן, הורשע המערער 2, על פי הודאתו, בת.פ 18879-05-14, בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, שכן, בעת שהיה אמור להיות במעצר בית מלא, לפי החלטה של בימ"ש השלום באשקלון, מיום 16.3.14, בתיק מ"ת מסויים, נתפס בשעות הלילה של 26.4.14, מבלה עם חבריו בתל-אביב.

בנימוקי גזר-הדין צויין הערך החברתי המוגן, הגנה על שלום הציבור, שלשם כך נועדו החיקוקים השונים בנושא, והקביעה שרק ספקים מורשים שעברו הכשרה מתאימה רשאים לעסוק באכסון והובלת גפ"מ, בתנאים שנקבעו, כדי שהגז, המועד להתלקחות ופיצוץ, לא יגרום נזק כבד לתושבים באזור. הוטעם, שאכסון בלוני גז באזור מגורים וברכב בתנאים לא נאותים ובדרכים ציבוריות מסכן את כל הסביבה כולל נוסעים בכלי רכב סמוכים. צויין, שהנאשם 1 עסק, כמשלח יד עיקרי, באספקת גז פיראטי לאורך שנים ארוכות ללא רישיון.

בית-המשפט קמא אזכר את התסקירים ששירות המבחן נתן על שני המערערים, כשהתובנה המצטיירת מתוכם לגבי שניהם, הינה, במישור העדפת הרווחים הכלכליים המהירים והקלים על-פני הצבת בלמים וריסוניים עצמיים, ככל שהיו מפעילים שיקול דעת, ומשקללים את הסכנות והנזקים הפוטנציאליים אל מול מניעי הרווח. עם זאת - שירות המבחן המליץ, הן לגבי האב והן לגבי הבן, על מאסר שירוצה בעבודות שירות בלבד, לצד קנסות ומאסר מותנה או התחייבות.