עפ"ג 43417-02-16

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת דנה כהן לקח) מיום 2.2.16 בת"פ 17831-10-15.

כללי

1.המשיב הורשע על יסוד הודאתו בהתפרעות ובניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והוטלו עליו 9 חודשי מאסר בפועל ושני מאסרים על תנאי. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

2.ואלה המעשים: ביום 5.10.15 בשעה 15:30 השתתף המשיב בהפרת סדר שכללה 30 עד 40 משתתפים בסמוך למעבר שועפט. המתפרעים שרפו צמיגים ויידו אבנים וחפצים לעבר השוטרים שעמדו בעמדת הפילבוקס. המשיב יידה מספר אבנים לעבר השוטרים ממרחק של כמה עשרות מטרים.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערערת טענה כי מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, והעונש שגזר במסגרתו על המשיב, אינו הולם את חומרת העבירה, בהתחשב במציאות הנוכחית של אירועי התפרעויות בעיר ירושלים, ואינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב ונסיבות ביצוע העבירות, בין היתר בהתחשב בעברו הפלילי, בעובדה שלא עמד בהתחייבות להימנע מעבירה, וזו התרשמות שירות המבחן ממנו, המלמדים כי יש ליתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעת המשיב, כמו גם שיקולי הרתעת הציבור. הודגש כי המשיב השתתף בהתפרעות חמורה, בה נשרפו צמיגים ויודו אבנים וחפצים לעבר כוחות הביטחון, ויידה בעצמו מספר אבנים לעבר כוחות הביטחון, תוך שהוא פועל ממניע לאומני. כמו כן, המערערת הדגישה כי תופעת יידוי האבנים לעבר שוטרים בירושלים הפכה נפוצה וייחודית בעוצמתה לעיר ירושלים, וכי לרוב מעורבים בה נאשמים צעירים נעדרי עבר פלילי שגדלו בבית נורמטיבי ועד לאותו אירוע קיימו אורח חיים סדיר ולמדו בבית הספר. המערערת טוענת כי תופעה זו אינה זוכה לגינוי והרתעה הולמים, ולפיכך, לשיטתה, יש להחמיר בענישה בעבירות אלה. הוסף עוד כי הענישה שהוטלה על המשיב מתאימה ליום אתמול, מה עוד שבעניינו של המשיב, נודעת חומרה מיוחדת לכך שזמן קצר לאחר שנקבעה אשמתו בעבירה דומה ונדון לעונש קל ביותר, שב על מעשיו. לכך יש לצרף שהמשיב לא הפנים את מעשיו. כן באה הפניה לפסיקה אשר נטען כי יש בה משם החמרת הענישה בעבירת ממין אלה. נטען עוד כי אף שמעשיו הקודמים של המשיב בוצעו בשנת 2011, דינו נגזר בגינם בשנת 2014 . לפיכך, המערערת עותרת להחמרת עונשו של המשיב לאמצעיתו של המתחם שנקבע בעניין אחר בין 8 ל – 20 חודשים ולהטיל עליו גם קנס משמעותי בגובה 10,000 ₪ ויותר.

הסנגור השיב כי נטענות טענות בערעור שנטענו בבית משפט קמא ונדחו. המשיב הודה מלכתחילה, ונטל אחריות על מעשיו. לא ניתן לטעון כיום כי פסק דין שניתן בעניינו בגין מעשה שביצע עת היה כבן 14.5 שנים, יש בו כדי להוביל לקבלת הערעור עתה. בית משפט קמא קבע מתחם עונשי לו, למעשה, המערערת מסכימה, ונקבע עונשו במתחם. מדובר במי שנדון לראשונה למאסר ובוודאי, במצב כזה, אין להטיל ענישה מחמירה מדי בפרט בגילו של המשיב. אף שירות המבחן לא המליץ על ענישה מחמירה. מטיעוני המערערת לא קם בסיס להתערבות ערכאת הערעור שכן טיעוניה מתמצים בקריאה להחמרה ולהרתעה, והפסיקה אליה הפנה הסנגור תומכת, לשיטתו, בדחיית הערעור.

תסקיר שירות המבחן

5.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב עולה כי הינו כבן 18.5 שנים, רווק, מתגורר בבית אימו בשועפט. בית משפט שלום לנוער קבע בשנת 2014 כי המשיב עבר עבירה של ניסיון לתקיפת שוטר שבוצעה בשנת 2011. המשיב נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה, אך התייחסותו לעבירות הנה מצמצמת, הוא מתקשה להבין את השלכות מעשיו וחומרתם. הוערך כי הסיכון להישנות העבירות הינו בינוני והומלץ להטיל עליו עונש מאסר מותנה, קנס כספי והתחייבות כספית.