עפ"ג 42908-08-15 מדינת ישראל נ' ב'

רקע כללי

1. המערערת בעפ"ג 5535-09-15 (המשיבה בעפ"ג 42908-08-15) הורשעה בת"פ 34219-10-13 (בית משפט השלום בנתניה), על פי הודאתה, בגניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ונידונה ל-350 שעות של"צ, 12 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולחתימה על התחייבות בסכום של 40,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מלבצע כל עבירת רכוש.

ערעור המערערת בעפ"ג 5535-09-15 מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שלא לבטל את הרשעתה וערעור המערערת בעפ"ג 42908-08-15 (להלן: המשיבה) מופנה כנגד קולת העונש.

2. בהתאם למתואר בכתב האישום שימשה המערערת כמנהלת חשבונות, ובמסגרת תפקידה טיפלה בנושא תשלום מקדמות מס של לקוחותיה. לצורך כך העבירו אליה חלק מלקוחותיה שיקים ללא ציון הסכום לתשלום, וחלקם העבירו אליה שיקים הכוללים סכום, על פי חישוב שהציגה לפניהם.

המערערת מעלה בתפקידה ושילמה באמצעות שיקים של לקוחותיה את חובותיה למס הכנסה. בשלושה מקרים נטלה המערערת שיקים של לקוחות בהם השלימה סכום על מנת לשלם את חובה ובשלושה מקרים אחרים הציגה ללקוח חיוב שקרי של מקדמת המס, קיבלה שיק על סכום זה ושילמה באמצעותו את חובו של הלקוח, שהיה נמוך מסכום השיק, ואת חובה למס הכנסה.

בששת המקרים, אשר אירעו בין השנים 2010-2011, גנבה המערערת מלקוחותיה סכום כולל של 22,476 ₪.

תסקיר שירות המבחן

3. מתסקיר שירות המבחן בעניינה של המערערת עולה כי זו מעורבותה הראשונה בפלילים. לדבריה, היא חשה שמעסיקיה מזלזלים ופוגעים בזכויותיה בכך שלא הפרישו כספים עבור זכויותיה הסוציאליות. בנסיבות אלה היא החליטה לקחת את הכספים המגיעים לה ועל רקע זה היא ביצעה את המעשים המתוארים בכתב האישום. המערערת הביעה צער וחרטה על התנהגותה, כמו גם תחושת בושה ואכזבה מעצמה, על שפגעה באמון לקוחותיה.

4. המערערת הציגה לשרות המבחן תביעה שהגישה לקבלת הכספים המגיעים לה ממעסיקיה, אשר בעקבותיה קיבלה אותם במלואם, וכן הציגה אישור על המשך העסקתה אצל אחד המתלוננים. במכלול נתונים אלה העריך שירות המבחן כי הסיכון להישנות התנהגות דומה מצד המערערת בעתיד הוא נמוך.

5. נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, העובדה שמדובר במעורבות יחידה של המערערת בפלילים, הבעת הצער והחרטה על התנהגותה וכן לאור העובדה שהמערערת החזירה את כל הכספים ושיקמה את יחסיה עם המתלוננים, ועל מנת למנוע פגיעה ביכולתה להמשיך לעבוד במקצועה, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתה של המערערת ולהטיל עליה צו של"צ בהיקף של 180 שעות.

גזר הדין של בימ"ש קמא

6. בית משפט קמא הדגיש את חומרת העבירה של גניבה בידי מורשה, שמצויה ברף העליון של עבירות הרכוש והיא למעשה גניבה "בנסיבות מחמירות".

בנסיבות העניין, ובשים לב לחומרת העבירה, קבע בית משפט קמא כי לא ניתן לוותר על הרשעת המערערת.

7. בית משפט קמא התחשב בכך שהמערערת צפויה לעמוד לדין משמעתי, אך קבע כי היא תוכל לשטוח את טענותיה לפני המותב שידון בעניינה שם, ואין בהרשעתה כדי להשפיע בהכרח על העונש שייגזר, ככל שייגזר עליה, בהליך המשמעתי.

8. בהתבסס על פסיקה בנסיבות דומות, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם בעבירה זו נע בין מאסר שירוצה בעבודות שירות למשך מספר חודשים ועד שנת מאסר, קנס הנע בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים ומאסר על תנאי. אולם, בנסיבות העניין הוא מצא לנכון לחרוג ממתחם העונש הראוי שקבע בשל שיקולי שיקומה של המערערת. בין היתר, נתן בית משפט קמא דעתו לכך שהמערערת השיבה את כל הכספים שגנבה מהמתלוננים; המתלוננים, אשר בשירותם עבדה המערערת בעת ביצוע העבירות, שבו להעסיק אותה חרף מעשיה, דבר המצביע על כך שגם בעיניהם המערערת ראויה לשיקום והפגיעה באמונם היתה מקומית ורגעית.

9. בנסיבות אלה, ולאור נסיבותיה האישיות של המערערת אשר פורטו בתסקיר שהוגש בעניינה, סבר בית משפט קמא כי הטלת עונש מאסר על המערערת עשויה להזיק לה ולפגוע בשיקומה. נוכח חומרת העבירות קבע בית משפט קמא כי האיזון הראוי יושג על ידי הגדלת היקף שעות השל"צ מעבר לשעות המומלצות ע"י שירות המבחן.