עפ"ג 4234-01-16 מדינת ישראל נ' ברודסקי

1.כתב האישום בתיק זה מגולל פרשה של קשר למעשי מרמה, קשר שנרקם בין המערער שבפנינו לבין אחר, והוצא אל הפועל. 3 אישומים בכתב האישום, כל אחד מהם מתעד מעשים שנעשו במסגרת הקשר וכללו שימוש בתעודות זיהוי מזויפות, פתיחת חשבונות בנקים במרמה, הפקדת משכורות פיקטיביות, משיכת כספים בשיקים ובכרטיסי אשראי.

באישום הראשון מדובר בכך שהמשיב התחזה לאחר באמצעות תעודת זיהוי מזויפת, פתח חשבון בנק וקיבל כרטיס אשראי וביצע באמצעותו רכישות.

באישום השני - הורחבה הפעילות, המשיב פתח חשבון בנק נוסף, קיבל 4 כרטיסי אשראי ו- 3 פנקסי שיקים, לחשבון הוזרמו במרמה כביכול כספי משכורות. המשיב משך כספים בכרטיסי האשראי בסכום של 168,000 ₪ וניסה לקבל במרמה הלוואה בסך 50,000 ₪. גם באישום השלישי מדובר בפעילות דומה. המשיכות באשראי הגיעו לסכום של כ- 22,000 ₪ ובנוסף ניסה המשיב לרכוש מכשירי טלפון סלולרי באלפי שקלים.

סה"כ מדובר ב- 17 עבירות שבוצעו במסגרת הקשר: 3 עבירות של שימוש במסמך מזויף, 2 עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה אחת של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 2 עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 3 עבירות של התחזות כאדם אחר, 2 עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, עבירת קשר לביצוע פשע ולכל אלה מצטרפות גם 3 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב. ההיקף הכספי של המרמות השונות עמד על כ- 200,000 ₪, כשאליהם מצטרף הניסיון לקבל הלוואה בסך 50,000 ₪ וכן לרכוש מכשירי פלאפון ניידים בסכום של אלפי שקלים נוספים.

2.האמור לעיל מייצג את כתב האישום המתוקן שהושג בעקבות הסדר טיעון בין הצדדים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה באשר לענישה. בכתב האישום המתוקן הודה המשיב והורשע.

בית משפט קמא (כב' השופטת ה' נאור) קיבל באשר למשיב תסקיר של שירות מבחן ובסופו של יום, הטיל עליו את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, קנס בסך 10,000 ₪ וכן פיצוי כולל למתלוננים בסך 70,000 ₪ על פי רשימה שאותה אמורה היתה התביעה להמציא למזכירות בית המשפט.

3.בגזר הדין עמד בית המשפט על אלה:

מדובר במעשים חמורים. המשיב גם סירב למסור את זהותו של האחר שעל כן המשיב הוא היחיד העומד לדין בפרשיה זו. אין מחלוקת כי סכומי המרמה לא הושבו לנפגעים עד ליום מתן גזר הדין. מהתסקירים עולה כי המשיב נטל אחריות חלקית בלבד. לטענתו, פעל מתוך מצוקה כלכלית, אולם גם בשל הלחץ שהופעל עליו על-ידי האחר. התכנון, התחכום, היקף הנזק שנגרם והיקף הנזק שאמור היה להיגרם הביאו את המדינה לטעון למתחם ענישה הנע בין 9 ל- 36 חודשי מאסר, כאשר המדינה עתרה למקם את המשיב בחציו העליון של המתחם. אליבא דבית משפט קמא: הגם שבאופן עקרוני צודקת המאשימה במתחם הענישה אותו ביקשה לקבוע, הנה חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד הגשת כתב האישום לא נלקח על-ידי המדינה בחשבון ומן הראוי היה שכך ייעשה.

בית המשפט סבר כי מתחם הענישה הראוי לכל אחד מהאישומים נע בין מאסר קצר בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל. המתחם לכל המכלול (כמקשה אחת) נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

4.בשלב השני, קרי: מיקומו של המשיב בתוך המתחם שנקבע על-ידו: חלוף הזמן יש לו משמעות רבה גם לענין זה. לכך מצטרפת העובדה שזו לו הפעם הראשונה למשיב, שהוא עומד לדין. לפיכך, מיקמה כב' השופטת קמא את המשיב בגבול התחתון של מתחם הענישה והטילה עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.