עפ"ג 40352-10-15 מדינת ישראל נ' קסטרו(עציר) ואח' עפ"ג 1844-11-15 מדינת ישראל נ' אורדוז(אסיר) עפ"ג 47441-11-15 אורדוז נ' מדינת ישראל (אסיר)

1.בתאריך 14.7.15 נכנסו לישראל שלושה נתינים שהם אזרחי קולומביה. זמן לא רב לאחר מכן ב- 21.7.15 שכרו שלושת הנתינים הנ"ל דירה בחולון. חלף פרק זמן קצר נוסף וב- 3.8.15 התרחש האירוע נושא שני כתבי האישום שבפנינו. (לשם הנוחות יכונו להלן כל שלושת הנתינים הזרים "המשיבים"), לחילופין נתייחס אליהם בשמותיהם.

2.על-פי העובדות שנטענו בכתבי האישום, עובר לתאריך 3.8.15 קשרו כל המשיבים קשר להתפרץ לרכב ששייך לדוד מעודה (להלן: "המתלונן"). המתלונן הוא בעל עסק בשם "מלך הנרגילות" ברח' הנשיא ויצמן בחדרה. לאחר הפריצה, התכוננו המשיבים לגנוב את תיקו של המתלונן שבו היו אמורים להיות כספי ההפקדה של החנות השייכת לו. בתאריך 3.8.15 יצאו כל המשיבים מהעיר חולון שבה שכרו כאמור דירה. המשיבים עקבו אחרי המתלונן כשהם נוהגים ברכב מסוג יונדאי. המתלונן נכנס לסניף בנק בפרדס חנה ומשך סכום כסף, לאחר מכן חזר לרכבו כאשר כל אותה עת המשיבים מתצפתים על רכבו. כאשר המתלונן שב לרכבו מי שהיה נאשם 2 (ב-ת"פ 21243-08-15, להלן: "מנדוזה"), החל לרוץ אחרי רכב המתלונן. באותו זמן קסטרו, מי שהיה נאשם 1 באותו תיק (להלן: "קסטרו") המתין ברכב. מי שהיה הנאשם בתיק הנוסף בפרשה זו (ת"פ 22238-08-15) גרמן אורדוז (להלן: "אורדוז") רץ בחזרה אל הרכב. כל השלושה המשיכו בנסיעה והמשיכו לעקוב אחרי המתלונן. המתלונן המשיך בנסיעה לעבר חנותו, נכנס לתחומי חדרה כאשר השלושה נוסעים כל הזמן בעקבותיו. בשלב מסוים כאשר רכבו של המתלונן נעצר בצומת רחובות מסוים בחדרה, נעמד רכבם של המשיבים מאחוריו. מנדוזה ירד וניגש לרכב המתלונן וניקב את צמיגו האחורי ימני. לאחר מכן המתלונן שב לרכבו. השלושה המשיכו במעקב אחריו עד אשר הגיע לחנותו. או אז ירד המתלונן מרכבו כשהוא מותיר אותו סגור אך לא נעול בכך ראו השלושה את ההזדמנות שציפו לה. קסטרו נותר במושב הנהג, מנדוזה ניגש אל רכב המתלונן פתח אותו ולקח את תיקו. התיק הכיל כסף מזומן בסך 19,000 ₪, פנקסי שיקים ומסמכים נוספים. לאחר מכן שב מנדוזה לרכב וכל השלושה עזבו את המקום. ברשותם בשעה שעזבו את המקום היה כאמור התיק של המתלונן, כספו, לרבות המסמכים הנוספים שנלקחו מרכב המתלונן. בחיפוש שנעשה יותר מאוחר בדירה השכורה של כל השלושה יחד, נמצא רכוש רב שבגינו יוחסה למשיבים כולם בדיעבד עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב.

3.בגין פרשייה זו הוגשו לבית משפט השלום בת"א שני כתבי אישום:

כתב אישום אחד הוגש נגד קסטרו ומנדוזה ובו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לעשות פשע, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וכן החזקת רכוש החשוד כגנוב ביחס לרכוש שנמצא בדירה (ת"פ 21243-08-15).

כתב אישום נוסף הוגש נגד אורדוז. העבירות שיוחסו לו היו אותן עבירות, קרי: קשירת קשר, פריצה לרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד והחזקת רכוש החשוד כגנוב (ת"פ 22238-08-15).

4.גזרי הדין:

שני התיקים נדונו בפני שני מותבים שונים. תיקם של קסטרו ומנדוזה נדון בפני כב' השופט ש' מלמד.

בגזר הדין הסכים כב' השופט מלמד עם התביעה, כי מדובר בעבירה חמורה באופיה ובנסיבותיה: "...מדובר בחומרה רבה יותר מאשר התפרצות לרכב שכן בתיק הנוכחי היה תכנון לבצע את העבירה".

יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי אין מקום לחריגה מ"הענישה הרווחת היום במקרים דומים". בשורה התחתונה קבע כי המתחם נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר. בתוך המתחם העמיד את עונשם של קסטרו ומנדוזה על 5 חודשים בפועל לצד ענישה נוספת.

התיק הנוסף, תיקו של אורדוז, נדון בפני כב' השופט צ' עוזיאל.

אליבא דכב' השופט עוזיאל, בהסתמך על אותם גורמי חומרה- קרי תכנון משותף וביצוע בצוותא, המתחם הראוי נע בין 8-20 חודשים.

בהינתן הנסיבות האישיות ותוך התחשבות בעונש שהוטל על מנדוזה וקסטרו, הועמדה תקופת המאסר של אורדוז על 8 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נוספת.

בדיעבד, פער הענישה בין שני המותבים מהווה אחד מנימוקי הערעור בפנינו ונתייחס לכך בהמשך.