עפ"ג 40000-12-14 עלקם נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר-דינו מיום 6.11.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ', ס"נ) שניתן במסגרת ת"פ 24167-12-11. הערעור מופנה כלפי חומרת העונש.

המערער הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (הכרעת דין מיום 18.12.2013 שניתנה על ידי כב' השופטת ש' לארי-בבלי). לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בליל 14.5.2011 נפרץ עסק ונגנבו ממנו ציוד וכלי עבודה. בהמשך לכך קיבל המערער את הנכסים שנגנבו באותה התפרצות והעמיס אותם על רכבו. בין היתר מדובר בתשעה דודי-שמש, עשר קופסאות צבע, שלושה כבלי-חשמל, חמש קופסאות ברזים, שני קומפרסורים, שני ג'קסונים, שני בלוני-גז, שלוש מקדחות, מסור-דיסק, ופטישונים. מעובדות כתב האישום עולה, שהמערער נסע מהמקום ונעצר במחסום משטרתי. הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ואשר בגדרו תוקן כתב האישום לא כלל הסכמה לעניין העונש. לאחר שהמערער נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו, טענו הצדדים לעונש. ביום 6.11.2014 גזר בית משפט קמא (כב' השופטת מאק-קלמנוביץ) את עונשו של המערער והטיל עליו עונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. הערעור שלפנינו מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל.

במסגרת הערעור שלפנינו טוען ב"כ המערער, כי בית משפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, והוא עותר לכך שבית משפט זה יקל בעונשו. נטען, כי המותב שגזר את דינו את המערער לא היה המותב שלפניו התנהל ההליך עד אותו מועד, וכי הדבר גרם לעיוות דין למערער. בעניין זה נטען, כי המסלול בו הלך המותב הראשון שדן בתיק (כב' השופטת לארי-בבלי) היה הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, ואולם המותב שגזר את דינו של המערער (כב' השופטת מאק-קלמנוביץ) בחר לסטות מהמסלול בו הלך קודמו, וגזר על המערער עונש של מאסר לריצוי בפועל ממש. לטענת ב"כ המערער, החמרה זו נבעה מכך שהמותב שגזר את עונשו של המערער סבר בטעות כי המותב הקודם לא היה מודע לעברו הפלילי של המערער ולתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו כאשר הורה על קבלת חוות דעתו של הממונה עבודות השירות, ומטעם זה – כך נטען – החמיר עם המערער. עוד טוען ב"כ המערער, כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שהאחרים אשר ביצעו את הגניבה לא הובאו לדין. ב"כ המערער מפנה גם לנסיבותיו האישיות של המערער ובכלל זה לעובדה שהוא התחתן לאחרונה ושאשתו בהיריון. בסיכומו של דבר עותר ב"כ המערער לבטל את עונש המאסר שנגזר על המערער ולהסתפק במאסר מותנה. לחלופין עותר ב"כ המערער להסתפק בשל"צ, ולחלופי חילופין להסתפק במאסר לתקופה קצרה שירוצה בעבודות שירות.

המשיבה טוענת מנגד שיש לדחות את הערעור, והיא סומכת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא שלטעמה הוא ראוי וסביר בנסיבות העניין ולא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ושקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. אכן צודק ב"כ המערער בטענתו כי בית משפט קמא טעה בכך שציין כי הפניית המערער לממונה על עבודות השירות נעשתה על ידי המותב שקדם לו בטרם הוגש תסקיר שירות המבחן. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 12.6.14 (כב' השופט לארי-בבלי) מלמד, כי ההפניה לממונה נעשתה לאחר שהוגש תסקיר שכלל פירוט חלקי של הרשעותיו הקודמות של המערער, ואולם לפני שמיעת הטיעונים לעונש והגשת גיליון הרישום הפלילי של המערער. סבורים אנו שאין לתת לטעות זו משקל של ממש, וכך גם לאפשרות שלשני המותבים היו גישות שונות. הטעם לכך הוא, שבסופו של דבר השאלה המכרעת היא האם העונש שהוטל על המערער הולם את נסיבות העניין, או שמא מצדיק הוא את התערבותה של ערכאת הערעור. דעתנו היא, כאמור, כי מדובר בעונש הולם שאינו מצדיק התערבות.

יש לציין, כי המותב שגזר את דינו של המערער לא שלל כל אפשרות להסתפקות בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. אלא שבית המשפט סבר כי אפשרות כזו הייתה יכולה להיות קיימת "אילו היה מדובר באדם בעל עבר נקי ותסקיר חיובי". אלא, שבמקרה שלפנינו מדובר באדם אשר לו מספר הרשעות קודמות ובכללן הרשעה בעבירה בה הוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, גם אם מדובר בעבירות שנעברו לפני זמן רב. בנוסף, בית המשפט קמא לא סבר כי יש להגדיר את תסקיר שהוגש בעניינו של המערער כתסקיר חיובי.