עפ"ג 37565-07-15

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 3.6.15 בת"פ 46028-02-12.

כללי

1.המערער, קבלן עבודות בנין ושיפוצים, הורשע על יסוד הודאתו בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן - החוק): פעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס שאותו אדם חייב בו (שתי עבירות), ניכה מס תשומות בלא שיש לו לגביו מסמך במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, הוציא חשבונית מס בלי שהיה זכאי לעשות כן. על המערער הושת עונש מאסר בפועל לתקופת 16 חודשים, מאסר על תנאי וקנס בסך 35,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל בלבד.

2.ואלה המעשים: בתקופה שבין חודש נובמבר 2009 לחודש פברואר 2010 הוציא המערער 10 חשבוניות לקבלן שקארנה, ככיסוי לפועלים שהעסיק אותו שקארנה במטרה לסייע לו להתחמק מתשלום מס. סכומן הכולל של החשבוניות עלה על 4 מיליון ₪ ומס ערך המוסף הכלול בהן עלה על חצי מיליון ₪ (אישום ראשון). בנוגע עם חשבוניות אלה, ניכה המערער בדוחותיו התקופתיים לאותה התקופה מס תשומות בסך 433,722 ₪. זאת, ללא מסמך הנדרש בסעיף 38 לחוק ובמטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות (האישום השני). ביום 30.4.10 הוציא המערער חשבונית מס על שם חברת נאדר מוסטפא בסכום של 395,105 ₪ לשקארנה, מבלי שהוא או אותה חברה התחייבו לבצע או ביצעו עסקאות עם שקארנה ובמטרה לכך ששקארנה יתחמק מתשלום מס (האישום השלישי).

הערעור – טענות הצדדים

3. המערער טען, בין היתר, להבניה מוטעית של מתחם העונש ההולם, לחוסר הנמקה שכן לא בא פירוט בגזר הדין לפסיקה לפיה נקבע מתחם הענישה ולשיהוי שחלף מיום ביצוע העבירות, פרק זמן של למעלה מחמש שנים. עוד נטען כי לא ניתן משקל הולם לשיקול השיקום לאחר שחלפו שנים ארוכות ממועד ביצוע העבירות ולשינוי החד באורח חייו של המערער. בנוסף, נטען כי להרשעה ניתן משקל מכריע בשיקולי הענישה, אך לא לגורם ההלימה כקבוע בחוק. בנוסף, נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לאמור בתסקיר שירות המבחן ולכך שחלקו של המערער שולי. מכל אלה נטען כי יש לקבל הערעור ולהקל באופן משמעותי בעונשו של המערער.

4.מנגד, ב"כ המשיבה הפנתה לכך שנסיבותיו האישיות של המערער נפרשו לפני בית משפט קמא באמצעות תסקיר שירות המבחן. הכלל הוא כי בעבירות אלו נדחות הנסיבות האישיות לפני האינטרס הציבורי. כתב האישום הוגש כשנתיים לאחר ביצוע המעשים ולא נוצר שיהוי. לאור אלה ולאור עברו, העונש ראוי ואין מקום להתערב בו והוא אף מצוי בתחתית מתחם הענישה.