עפ"ג 36138-04-15

המערער הורשע על סמך הודייתו בכתב אישום שכלל שני אישומים שעניינם פריצה. הפריצה האחת ארעה ב- 26.11.13 ובה גנב המערער, לאחר שנכנס למשרד דרך חלון, כספת ובה רכוש כמפורט בכתב האישום. למקום העבירה הגיע המערער ברכבו.

גם באישום השני שהתרחש יומיים לאחר מכן מדובר בהתפרצות. גם במקרה זה הגיע המערער למקום העבירה ברכבו. הפעם מדובר בפריצה שבוצעה באמצעות קפיצה מעל גדר המקיפה את העסק וגניבת רכוש, אף זאת כמפורש בכתב האישום.

בית משפט קמא (כב' השופט ע' דרויאן) הפנה את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן ובסופו של יום, מצא לנכון להטיל על המערער עונש קל במיוחד תוך סטייה ממתחמי הענישה שנקבעו על-ידו כחלק מגזירת הדין. בית המשפט סבר כי מתחמי הענישה נעים בין 6 עד 12 חודשי מאסר בפועל בגין כל אירוע. בית המשפט עמד על כך כי מדובר במעילה באמונו של המתלונן והצביע על נסיבות נוספות שעניינן חומרת העבירה בנסיבותיה. עדיין ראה לנכון כאמור לסטות ממתחמי הענישה והטיל על המערער את העונשים הבאים:

4 חודשי מאסר על תנאי לגבי עבירת רכוש, למעט עבירת החזקת נכס החשוד כגנוב.

2 חודשי מאסר על תנאי לגבי העבירה שהוזכרה לעיל.

צו מבחן למשך 12 חודשים.

כן הורה בית המשפט על פיצוי המתלונן בסכום סמלי של 800 ₪.

הענישה המשמעותית היחידה למעשה המצויה בגזר הדין עניינה חילוט רכבו של המערער. בית המשפט ציין כי: "נראה כי חילוטו של הרכב מחויב מעצם המעשים וגם כאמצעי קונקרטי שיש בו תועלת חינוכית ומרתיעה". הערעור שבפנינו נסוב אך ורק על רכיב זה, קרי: חילוט הרכב.

לטענת הסנגורית, הרכב לא היה אינהרנטי לביצוע העבירה במקרה הנוכחי, לא שימש לביצוע העבירה ולא ניתן כשכר בעד ביצועה. הרכש שוויו כ- 60,000 ₪. מדובר בסכום עצום מבחינתו של המערער. חילוטו של הרכב יקשה על המערער בתהליך השיקום שעליו עמד גם בית משפט קמא ועל כן מן הראוי כי ערכאת הערעור תבטל את החילוט.